שוקולד כחול על הקשת ומעבר לה
Related Articles
מאת רבקה טובלי
כשד"ר זימין זכרונו לברכה אמר לי לפני 18 שנים שהאבחון של עידו בני הוא אוטיזם, השאלה הראשונה שלי היתה, "תגיד לי ד"ר, יש סיכוי שהוא יתחתן יום אחד?".
"סביר להניח שלא," ענה לי ד"ר זימין. "כנראה לא תהיה לו שום מערכת זוגית באופן שאת חושבת עליה".
ואז התחיל המסע שלנו להביס את האוטיזם.
מסע ארוך, ארוך מאוד, שכלל כאב, בכי, לימודים, ניסוי ותהייה וטעייה, שמחה, כסף, הרבה כסף, משברים ונצחונות.
אחרי מעט שנים, כשכבר הבנו שהאוטיזם ידור איתנו כל חיינו, תהינו מה יהיה כשעידו יהיה בוגר, מה יהיה איתנו? מה יהיה איתו?
התחלנו להבין שהוא כנראה יצטרך לעבור לגור בדיור חוץ ביתי, בהוסטל.
הוסטל? למען השם, אפילו צליל המילה לא היה נעים לנו.
ומה קורה בהוסטל? שמענו על דברים ממש נוראיים שעלולים לקרות שם, על התעמרות בחברים, על תנאים לא סבירים אותם החברים של ההוסטל צריכים לשאת.
השאלה הגדולה היתה – מה יקרה ביום שבו אנחנו כבר לא נהיה, מה יקרה מהיום הזה והלאה? מי ישמור עליו? מי יגן עליו? מי יהיה אתו כשירצה משהו? מי יבין אותו? מי יחבק אותו? מי יאהב אותו? מי יהיה איתו no matter what?
מהר מאוד הבנתי שאין תשובות טובות.
אף אחד לא יכול לדעת.
יש דברים שאינם בשליטה שלי.
אינם בשליטה של אחרים.
ולכן זה לא משנה.
מהר מאוד הבנתי שעלי להתרכז בהווה.
בכאן ובעכשיו.
וכמה שההווה שלנו יהיה טוב יותר, כך הוא יתווה עתיד טוב יותר.
זו הערובה היחידה שאני יכולה לאחוז בה.
פלוס אמונה בטוב.
פלוס אמונה ביכולותיו של עידו, שיאמירו ויאמירו.
פלוס אינטואיציה ש"יהיה בסדר" כי הרי אין שום אופציה אחרת.
וכך נהגתי. בכל פעם שהגיח למוחי פחד על העתיד לבוא, הנסתי אותו מיד.
עידו יהיה בסדר
ועידו יתקדם
ותמיד יהיה טוב אתו.
אין מצב מבחינתי לשום דבר אחר!.
והנה אתמול עידו יצא לטיול מהעבודה שלו.
הוא עובד בקפה ג'ו כבר שנתיים כמעט.
ועמי שם טוב, מנכ"ל הרשת, שולח לי תמונה מהאוטובוס בבוקר הטיול כשהוא מצולם יחד עם עידו, ואני לא יודעת את נפשי מרוב אושר!.
עידו שלי עובד בעבודה רגילה בה הוא מוערך, עובד בסביבת עובדים, אנשים מדהימים, ויוצא איתם לטיול בדיוק כמו כל אדם אחר.
ואני חוזרת במנהרת הזמן לאבחון המכאיב של ד"ר זימין, 18 שנים אחורה -
ומחייכת
ושמחה
ומרוצה
כי ניצחנו את הפחד.
ניצחנו את האוטיזם?
לא.
עידו אוטיסט
אבל אדם עם אוטיזם שמתפקד לעילא
אדם מדהים שנותן השראה וחוזקות לרבים
אדם מלא באהבה
שכולו אור ועדנה
ומלא ביכולות
ומתפקד עם האוטיזם שלו ולמרות האוטיזם שלו.
ואנחנו ניצחנו את הפחד, שהוא אבן הנגף הגדולה שלנו כבני אדם
זה הניצחון הגדול – להתגבר על הפחד
לא לתת לו לשלוט בחיים שלנו.
לקחת שליטה על החיים שלנו.
הפחד הוא רק פחד מפני מושא הפחד.
ואני שמחה!. כל כך שמחה.
