דף הבית / בלוגים / הסיפור על הקריירה של עידו שכולם יצאו מורווחים ממנה

הסיפור על הקריירה של עידו שכולם יצאו מורווחים ממנה

מאת רבקה טובלי

 

 

"את יודעת שעידו ואני סוגרים עוד מעט 3 שנים יחד?" ממתיק באוזניי את הידיעה/שאלה עמי שמטוב, מנכ"ל רשת קפה ג'ו, מקום העבודה של הנסיך.

"וואו, שלוש שנים", אני מחרה אחריו, "מדהים!".

"מדהים", מסכים עמי.

 

עידו התחיל לעבוד בקפה ג'ו לפני כמעט שלוש שנים כפועל ייצור, עוד בשנת לימודיו האחרונה בבית ספר גיל. זה התחיל כפיילוט, ומהר מאוד הסתבר כהצלחה די ברורה. הוא הגיע לעבודה בעצמו, ללא סיוע, ולמד לעבוד בהדרגה על כל פסי הייצור, ובדרך הפנים את הקודים החדשים של עולם העבודה:

  • צריך להגיע בזמן לעבודה
  • לסיים בזמן
  • לעבוד ולא רק לדבר עם העובדים
  • להשלים משימות
  • להתריע בסיום המשימה כדי לקבל נוספת
  • לשאול כשמטלה מסוימת אינה ברורה

 

אבל לא רק עידו היה צריך להפנים את הקודים החדשים, גם העובדים במפעל היו צריכים להפנים את העובדה שעובד איתם אדם עם צרכים מיוחדים שהוא שונה ואחר ו:

  • הוא לא תמיד יוצר איתם קשר עין כשהם מדברים איתו
  • הוא לא עונה מיד כשהם קוראים לו
  • לפעמים הוא מדבר חלש מדי ולחלוטין לא מותאם לרעש שיש במפעל
  • הוא לא מבין רמזים
  • הוא מנפנף בידיו
  • הוא מתעכב זמן רב מדי בשיחות עם בנות במנהלה, שותה איתן קפה, נוגס בכמה עוגיות ולגמרי לא ממהר לחזור לעבודה
  • צריך לדבר איתו "ברור" מאוד וקונקרטי: הוא אינו מבין ציניות ומאמרים מוסגרים

 

כך זה התחיל.

 

ואני? אני בתחילת הדרך הייתי בקשר כמעט יומיומי עם מנהל המפעל, יוגב, כי הייתי חייבת לתרגם את ההתנהגות של עידו ולהדריך לגבי מתי "כן" ומתי "לא", ו"איך" ו"כיצד", ומדוע למען השם הוא מתנהג כך או אחרת.

המסר שלי ליוגב מההתחלה היה:

  • אל תיתן לו הנחות
  • אתה יכול לדרוש ממנו כל דבר שאתה דורש מעובד רגיל, כי הוא יכול!
  • הוא יכול, הוא יכול, הוא יכול, הוא יכול, זימרתי ללא הפסקה
  • אף פעם אל תחשוב עליו כעל "מסכן" בגלל שהוא מתנהג אחרת וברור שהוא "מיוחד", כי אם תתייחס אליו כאל "מסכן", בעצם תקבע אותו בקובייה של "מסכן" וכך כולם יקבעו אותו שם והוא לעד לא יוכל להתקדם ולהצליח למרות שהוא אדם עם אוטיזם וצרכים מיוחדים ושאר ההגדרות המקבעות והממסמרות
  • בעצם הסברתי לא את מה שאמר דר' פוירשטיין וזה גם שם ספרו – "אל תקבלוני כמות שאני", שפירושו הוא – אני אוטיסט וזה בסדר כי זה מה שאני, אבל אם תתייחסו אלי כל הזמן כאל מיוחד ואם לא תדרשו ממנו מה שאתם דורשים מאנשים "רגילים", אז אשאר מיוחד ואחר ושונה תמיד. אז אל תקבלוני כמות שאני!
  • וחזרתי והדגשתי כי לוקח זמן להבין את המסר הזה
  • תסביר לו כל דבר באופן ישיר כפי שאתה פונה לכל עובד אחר, ללא עפעוף, ללא חיוך מצטדק, ללא תחושת אי נוחות, תסביר לו באופן ברור – כי הוא לא מבין מטאפורות. הכי פשוט – סיבה ותוצאה!
  • ושוב – תדרוש ממנו הכל כי הוא יכול!
  • הוא יכול, הוא יכול, הוא יכול – זה היה הפזמון החוזר שלי

 

והפזמון החוזר עבד.

יוגב והעובדים למדו איך להתנהל מול מישהו שהוא אחר, שהוא שונה, שהוא לא כמו כולם, והפלא ופלא, הוא נותן עבודה. לא רק שהוא עובד ממש, על "אמת", הוא אפילו מגדיל ראש ועושה דברים שלא הודרך עליהם, כמו לסלק מפס הייצור אריזות פגומות.

ואז אחרי שהתרגלו לשונות, גילו כמה דברים מעניינים לגביו

  • הוא זוכר בעל פה את כל תאריכי יום ההולדת שלהם ויכול להגיד להם באיזה יום בשבוע חל יום ההולדת הקודם שלהם, וזה שיהיה השנה וזה שיהיה בעוד שבע שנים
  • שהוא תמיד מברך בוקר טוב
  • שהוא יודע מי נעדר מהעבודה ודואג לשאול מדוע (הוא מתעניין! כמה מוזר! הוא הרי אוטיסט!)
  • הוא עושה את עבודתו מעולה
  • הוא לא יוצא להפסקות סיגריה
  • הוא כמעט אף פעם אינו חולה
  • כל תהליך עבודה שלמד, הוא יודע ולא יפספס אף שלב
  • הוא יכול! הוא פשוט יכול!! למרות השונות שלו הוא יכול!

 

ואז למדו שעידו הוא בעצם כמו כולם, אבל רק קצת אחרת כשהוא מביא איתו את הצבע הייחודי שלו ואת הסגנון שלו שהוא אחר, אבל לגמריי יכול להשתלב במסגרת נורמטיבית.

 

אז מה שקרה כאן, הוא מצד אחד עובד עם אוטיזם, עם צרכים מיוחדים שכל חיו למד שהוא יכול לעשות הכל, שביסס לעצמו ביטחון עצמי גבוה ולפיכך יכול גם:

  • להתערות בחברה רגילה
  • לעבוד בעבודה רגילה
  • להרוויח משכורת…. רגילה
  • להיות יצרני ולא רק נתמך
  • מתוך כל אותה העצמאות, גם ליסוע לבדו למקום העבודה ללא הסעה מיוחדת וללא מלווים, מה שמקטין עלויות באופן משמעותי עד מאוד
  • לא להישאר מאחור, להיות אחד כזה שלוקחים אותו, שמסיעים אותו ושדואגים לו. הוא דואג לעצמו!!
  • להיות כמו כולם!

 

ומה העובדים במפעל למדו:

  • הכי בסיסי – גם אנשים עם מוגבלויות יכולים!
  • הם יכולים הרבה יותר ממה שחשבו קודם
  • המגבלות הם קודם כל אלו שאנו מניחים בראשנו
  • כשאנחנו מניחים הנחות מגבילות על אדם מסוים בגלל הנראות שלו והאבחון שלו אנחנו לא מאפשרים לו לפרוץ אל מעבר למגבלה, פשוט ממסמרים אותו
  • ואז כשמשחררים את כל התגובה האוטומטית מהשונות נופלות תובנות, הבנות ותשורות אינסוף של יכולות ושל שמחה ושל שיתוף במשהו שהוא מאוד מיוחד
  • והמשהו המיוחד הזה, ניתן לכינוי בהמון מילים כמו: העצמה, פריצת גבולות, הכל אפשרי וגם…אושר!

 

העובדים במפעל רואים איך אדם עם צרכים מיוחדים מתערה בתוכם ומבינים שזה אפשרי ומרגישים חלק מתהליך שהוא הרבה יותר גדול ממה שקורה אצלהם, זו הוכחה ניצחת לרוח האדם – שלא נכנעת לתכתיבים אחרים ולהגדרות מקבעות. מה שאומר, שהכל אפשרי אם לא נתחום מראש את האפשרויות.

אם אל נגיד – אי אפשר

כי כשנגיד אפשר – נאפשר

כל כך פשוט

 

וכך לא רק עם אנשים עם צרכים מיוחדים, כך גם עם אנשים רגילים.

כי אם נגיד מראש – "זה לא אפשרי", נתחום מראש את האפשרות שזה יקרה.

 

אחרית דבר –

עידו סוגר עוד מעט שלוש שנים בקפה ג'ו

שלוש שנים במעגל העבודה

 

תמיד אמרו לו – אתה יכול, צא לדרך כמו כל אחד

 

ויוגב שלנו כבר מזמן הפך להיות מורה לאחרים בכל מה שקשור לאדם עם צרכים מיוחדים, אם בעבודה ואם בחיים בכלל ולא רק צרכים מיוחדים – כולם יכולים לכבוש פסגות

 

העובדים של קפה ג'ו מבינים שהם לוקחים חלק משמעותי מתהליך שהופך את העולם שלנו ושל כולם ליותר טוב.

 

ועמי צופה על הכל כיודע דבר ומבין שהתבשיל שבישל יצא בכלל לא רע, אפשר לומר, טוב, ממש טוב!

 

והאמא? חיה בענן וכותבת שורות אלו כשהבירה השנייה כבר נמזגה ושני הצ'ייסים של שבוע טוב כבר הוטחו ריקים על השולחן, והתחושה שהדרך הזו היא כל כך נכונה לעידו, לה ולאחרים ממלאת אותה אושר עד בלי די.

אודות גלי כרמלי שרים

גלי כרמלי-שרים עוסקת בכתיבה, עריכה והקמת אתרים. בעברה עיתונאית ועורכת באתרי אינטרנט. בוגרת לימודי קולנוע. מייסדת אתר שוקולד כחול. נשואה לדורון, איש מחשבים וטייס, ואמא גאה של לוטוס-רן, יהונתן ושרון-לוקאס. כולנו היפראקטיביים (בכייף שלנו), חלקנו גם אוטיסטים

מומלץ לבדוק את

ואלוהים ברא את האמא

הגעתי לעולם כדי ללמוד את התפקיד שלי. הוכשרתי בתוכנית קשה מאוד כדי לבצע תפקיד חשוב בצורה הטובה ביותר האפשרית. תפקיד שנראה בלתי אפשרי

כתיבת תגובה

שינוי גודל גופנים