חשיפה

 

אבא שלי תמיד אמר לי שהאדם הוא החיה הכי חזקה בטבע, הוא שורד בדמו.

אין לו מושג כמה כוח יש לו עד לרגע שבו הוא ניצב מול אכזריותם המתעתעת של החיים.

הוא לא יעריך חוזק מהו עד אשר יצטרך למצוא חזקותיו ולבנות מהם חומה, לאסוף כלי נשק ולעמוד על המשמר, לספוג חבטות ולקום כל יום מחדש.

תמיד התייחסתי אל משפטיו של אותו אב חכם בהתנשאות השמורה לצעירים.

אחזור לאותו אב יקר בהמשך.

חשיפה-התקלפות, התפשטות,  התערטלות, עירום,  התרסה , מבוכה, השלמה, אומץ, תעוזה, שקט.

אוטיזם- לקות תקשורתית, , ניתוק, PDD, קושי חברתי, עיכוב התפתחותי, בועה, קשת… מילה יפה ובהירת חלום, ספקטרום … מילה שאדם מן היישוב  לא מבין, אוטיזם שווה פצצה.

אני כותבת שנים. מאז ומעולם הכתיבה הייתה לי מפלט מעולמות שבורים ומקום שבו חלומותיי הפכו מציאות.

יש הגולשים, יש המציירים, יש המפסלים. אני כותבת.

חשקים, יצרים, אהבות, תשוקות, ציניות, דמדומי חלומות, כאבים.

כל אלה התנקזו לרצף שוטף של מילים.

חשבתי כי אני אמיצה על כי כתבתי בחופשיות על נשיות, ליבי השבור וקיומי כאישה עצמאית בעולם מלא גירויים ותאוות.

לא באמת הבנתי מהו אומץ עד שהתחלתי לכתוב על בני.

לא הבנתי מהו חושך עד שאותו מכון התפתחותי סגר עלי את האור.

לא הכרתי מקרוב הורות לא מתגמלת עד שלא התחלתי לצפות בילדי אימהות אחרות, ילדים החובקים כתפיים חמות ואומרים " אמא אני אוהב אותך".

 לא חשבתי על עצמי כבן אדם רע, לא תרתי  בתרמילי אחר חטאים איומים עד שלא נאלצתי להתמודד עם המילה  אוטיזם. עד שהיא לא נגעה בי.

זוכרים את אבא שלי מההתחלה? זה שאמר כי האדם הוא  החיה הכי חזקה בטבע?

אז באותו הקשר, לא ידעתי כמה כוח לוחמת יש בי.

היום הלוחמת שבי לא תבייש את ראשון חיילי ספרטה.

אני אאבק בבירוקרטיה ובניירת מסובכת בבוקר, אתפקד אפופת מחשבות בעבודה ביום, אקבל ילד מורכב אחר הצהריים ואשוב לביתי בערב אחרי דקירת סכין קבועה.

מהחברה הלא מספיק מכילה, מחברים מתרחקים וגם לעיתים ממשפחתי האהובה.

אשן פצועה ומדממת ואקום כל יום מחדש.

כי אני אישה ואני חיה ונושמת חיים, ואני אוהבת צבעים ומוזיקה וריחות וטעמים.

נכון. יש לי בן עם לקות תקשורתית ( המילה אוטיזם עדיין נתקעת לי בגרון ויורדת למעמקי הבטן).

אבל הוא משתפר ומתקדם והוא יהפוך בזכות אנשי מקצוע מופלאים שיש לנו בארץ לבוגר עצמאי.

הוא יגרום לי להיות אמא גאה.

ואני כבר גאה.

גאה בי וגאה בכל ההורים המתמודדים עם ילדי הרצף המופלאים שלהם.

אנשים מחפשים בכל העולם שליחות, מטרה, ייעוד, סיבה לחייהם.

לי יש כזאת.

אני לוקחת על עצמי את תפקיד ההסברה בכל מקום כדי להפוך את העולם ליותר מכיל עבור בני.

יש לי תקווה ואמונה מייצרת ניסים.

אתמול פעם ראשונה נכנסתי לברכה כשאני לא מכסה את גופי העגלגל.

לבשתי חזיית בגד ים בהירה שהשאלתי מחברה וקינחתי בחצאית קצרה, בכל זאת ירכיי דשנות ורכות הן.

היה ממכר  כשלא היה חוצץ בין המים הטובים לביני.

שחרור שיש בחשיפה.

אז אני סילביה ואני אימא גאה לילד יפה עיניים וחכם מבט.

 ילד המאובחן על  הספקטרום האוטיסטי בתפקוד  בינוני- גבוה אומרים.

 זה משנה? זה אמיתי?

שיהיה…

סילביה.

 

 

 559245_10201914086714858_1022451660_n

אודות סילביה

אישה, בת 35 , כותבת, חולמת, אמא חד הורית לילד יפיפה וחכם עם לקות תיקשורתית. נו.... על הרצף האוטיסטי . ובעיקר כזו שרוצה לא לחיות על יד "כי אני, אני מגיע לי יותר". ע"ע דודו טסה.

מומלץ לבדוק את

noa-dahari

מכתב לאחי המיוחד

אני אוהבת אותך, אחי המיוחד, בדיוק כמו פעם, ומתפללת שאתה מבין שאני אוהבת בדיוק כמו פעם, בדיוק כמו תמיד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>