שוקולד כחול על הקשת ומעבר לה
Related Articles
צילום: דייב שחר
אור אלתרמן-ברנע עשתה לא מעט דברים בשנים האחרונות – עבדה כעיתונאית, התחתנה, ילדה בת (היילי, היום בת שבע וחצי), הקימה את מאמאזון (קהילת האמהות הגדולה בפייסבוק), עבדה בפרוייקטים שונים בתחום התוכן, ילדה בן (רוקי, בן ארבע) וגם נמנתה על רשימת "שימו לב הורים" שרצה לבחירות המוניציפליות בתל אביב.
אבל מאז שרוקי אובחן על הספקטרום, היא מתמקדת בקידום המודעות לאוטיזם. "רוקי בתפקוד גבוה ויוצא הרבה שאנשים לא מבינים מה הקשיים שלו, עם מה הוא מתמודד". יחד עם בן זוגה יצרה הרצאה המספרת על האבחון ועל גידול ילד עם אוטיזם בתפקוד גבוה. "אנשים יוצאים מההרצאה הזאת מאוד נרגשים", היא מספרת. "אך היה לי ברור שזה לא מספיק. רציתי לתת יותר, להגביר את רמת המודעות. יכולתי להילחם בכנסת, אבל חיפשתי מקום שבו ארגיש נוח ונכון"
אחד הדברים שהפריעו לה לקיים שגרה תקינה הוא הבילוי הטריוויאלי עבור רוב המשפחות – צפייה בהצגה. הליכה לתיאטרון הפכה בלתי אפשרית עקב קשייו של רוקי. "הגעתי מבית שבו יש משמעות לאמנות, ליצירה, לתרבות, ופתאום הדלת הזאת חסומה בפניי, אני לא יכולה לקחת את הבן שלי לתיאטרון. חווינו שם חוויות לא נעימות. כן, יכולתי להסתפק בללכת לשעת סיפור בספרייה, אבל למה? אני רוצה לקחת את הבן שלי לתיאטרון".
אלתרמן-ברנע חברה לשרון גבריאלוב, יוצרת תיאטרון עצמאית ומפיקה. יחד הן החליטו ליצור הנגשה מלאה לילדים על הספקטרום בהצגות תיאטרון. הן החלו לחקור את הנושא וגילו שבעולם יש כבר עשייה בתחום הזה, ושהיא ענקית, שקיימות הרבה אפשרויות.
במסגרת בדיקת השטח גילו השתיים כי באפריל יתקיים פסטיבל בלינקולן סנטר בניו יורק – חודש שלם של הצגות מונגשות לאוטיסטים. במסגרת הפסטיבל יתקיימו שני מסלולים ללמידה על ניהול ותפעול פסטיבל כזה. הן נרשמו, התקבלו וצפויות לנסוע ללמוד את המלאכה.
הן מתכוונות להעלות במהלך אוגוסט את "מקומות שמורים" – פסטיבל תיאטרון שיותאם לילדים על הספקטרום, שם יוכלו הצופים לזכות בהצגה עם התאמות: תאורה (האולמות לא יהיו מוחשכים לגמרי), סאונד לא חזק מדי, האולם לא יהיה מלא עד אפס מקום, על מנת לאפשר לצופים תנועה במהלך ההצגה. כמו כן יהיה איזור שקט בו ניתן יהיה לנוח מהמולת הפסטיבל. התכנים יותאמו וגם הסדרנים יקבלו הדרכה כיצד להתנהל ולסייע במהלך הפסטיבל. הן מקבלות תמיכה מקצועית מהעמותה לילדים בסיכון, שאימצה את הפרויקט. עוד הכינו השתיים סיפור חברתי שאותו יוכלו ההורים להציג לילדיהם טרם הביקור בפסטיבל.
אלתרמן-ברנע: "אנשים כבדי שמיעה ואנשים שמתניידים בכסאות גלגלים זקוקים לנגישות. גם אנשים עם אוטיזם. חשוב לי שיידעו שילד שצועק לפעמים צועק בגלל קושי שלו, ולא כי אמא שלו לא מצליחה להשתלט עליו. קל לשנות את התנאים. בברודווי יש הצגות מותאמות לאוטיסטים. יש הרבה מה ללמוד ממה שקורה בעולם".
לפני שבוע בלבד הן פתחו פרוייקט לגיוס המונים בהדסטארט, וכבר הן מדגדגות את היעד שהציבו – 50 אלף שקל.
"האמת היא שאנחנו זקוקות להרבה יותר מזה, לפחות לכפול, אבל רצינו להגיע ליעד הגיוס אז כתבנו רק 50 אלף שקל. בפועל ההוצאות גבוהות יותר". כעת הן ממשיכות לגייס, ומזמינות את התורמים לקבל תשורות שוות ביותר כמו ספרים, כרטיסים להצגות וסדנאות.
"הפסטיבל זה רק אירוע ראשון", מבהירה אלתרמן-ברנע. "אני רוצה ליצור גוף שדואג להתאים אירועי תרבות. זה מתאים אגב גם לאנשים עם הפרעות קשב וריכוז".
לתמיכה בפרוייקט לחצו כאן:
פסטיבל מקומות שמורים
