"אני רוצה לתת לילדים את הזדמנות לראות כמה קבלה עצמית והבנה אמיתית לגבי מי אתה חשובה"

אובחנתי עם תסמונת אספרגר. אהיה כן ואומר שבמשך הרבה זמן סירבתי להשלים עם האבחנה שלי וניסיתי להיות מי שאני לא. רק לאחר שהגעתי לסמינר, בעזרת המרצים שלי, המדריכות שלי והבנות שלמדתי איתן, הבנתי שאני לא צריך להסתתר ולנסות להיות מי שאני לא, ואת התואר סיימתי במודעות מלאה, ובהבנה מי אני.

כעת אני רואה שאני יכול לתת גם לילדים וגם להורים הזדמנות לראות צד נוסף של חינוך שלא רואים הרבה, מצד אדם עם שונות שמודע לעצמו, מבין מי הוא ומצליח בדרכו. אני רוצה לתת לילדים את הזדמנות לראות כמה קבלה עצמית והבנה אמיתית לגבי מי אתה חשובה.

אני חושב שעם הניסיון שלי, ההבנה והתובנות שרכשתי במהלך החיים והלימודים, אני יכול לתרום הרבה עבור ילדים שצריכים שילוב, או הדרכה של בני נוער מהספקטרום. כאן הצד האמיתי של אדם מתפקד ומודע לעצמו יכול מאוד לתרום עבור הילדים, כך אני מאמין, לחיזוק הביטחון העצמי כפי שהם.

כך גם הבנתי הרבה דברים לגבי דרך ההבנה והחשיבה של אנשים מהספקטרום וקבלת העובדה שיש דברים שלוקח לנו יותר זמן לתפוס, אבל עם עבודה רציפה ורגישות, וגם עקביות, אפשר ללמוד.

היום מצפים שכולם ילמדו מהר מאוד את הכל, אבל גיליתי שלפעמים כדאי לעצור ולהגיד, "סליחה את זה אני לא מבין". הייתי רוצה לתת לילדים הזדמנות להבין שמותר להם לשאול, מותר להם להתבלבל, ומותר להם ואף רצוי להיות בקצב שמתאים להם, וחיזוק הידיעה שלא משנה כמה זמן זה ייקח, בסוף הם יבינו.

הרבה ילדים מאוד מפחדים לשאול שאלות מחשש שיצחקו עליהם ויכעסו עליהם כי הם שואלים, וזאת בעיניי טעות.

למדתי הרבה על הרגשות של הספקטרום האוטיסטי, והבנה שאנשים מהספקטרום אינם נטולי רגשות כמו שהרבה חושבים. הרבה מאיתנו מאוד רגישים, זה נכון, והרבה פעמים נראה שאנחנו רגישים בעיקר כלפיי עצמנו, אבל זה לא נכון.

אני מאמין שהרבה אנשים מהספקטרום האוטיסטי מדחיקים רגשות, כי הם חוו פגיעה בעקבות הרגשות שלהם, או אי הבנה של מצב רגשי ספציפי, או שהם ניסו לעזור או ביקשו עזרה ונדחו. בכל אופן, הרגש כאן הוא דבר מאוד משתנה מאחד לאחד וזה גם הדבר החשוב ביותר שלמדתי והבנתי, שמעל הכל, אין כאן נוסחה קבועה.

כל אחד מהאנשים מהספקטרום האוטיסטי הוא בפני עצמו, ואין טעם לנסות להשוות לאחרים. מעל הכול כולנו מי שאנחנו וצריך להתייחס באופן אישי.