שוקולד כחול על הקשת ומעבר לה
Related Articles
צילום: חן גרשוני
היום התקיים כינוס ראשון בישראל שעסק במניעת אובדנות בקרב אוטיסטים. הכינוס התקיים בקמפוס לוינסקי של המרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט ונערך בשיתוף אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת רייכמן, אותי – עמותה ישראלית לאוטיזם, התוכנית הלאומית למניעת אובדנות והאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
ד"ר אלה שראל-מחלב מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, הציגה נתונים על מצב התלמידים האוטיסטים במסגרות החינוך בישראל, בדגש על היערכותן הנדרשת לטיפול בילדים ובני נוער עם מחשבות אובדניות, במטרה לצמצם מקרי התאבדות.
על-פי הנתונים, 16,245 תלמידים על הספקטרום לומדים ב-2023 במסגרות חינוך כוללניות, 9,991 תלמידים לומדים בכיתות תקשורת (בבתי-ספר רגילים) ו-11,562 משולבים בכיתות רגילות, מה שאומר כי כל המורים צריכים ללמוד כיצד ניתן למנוע אובדנות בקרב אוטיסטים.
בסקירת תמונת מצב ההתאבדויות בכלל האוכלוסייה בשנים האחרונות מגיל 15 עולה כי מספר המתאבדים דווקא ירד בשנת הקורונה. כך, ב-2018 התאבדו 449 אנשים, 428 ב-2019 ו-437 ב-2020, כאשר כמאה מהמתאבדים היו נשים והיתר גברים. ההערכה היא כי מספר ההתאבדויות של אוטיסטים גבוהה פי שלושה-ארבעה ואפילו שבעה ביחס לאוכלוסייה.
בסקירת מספר ההתאבדויות מאז שנת 2000 עולה כי מספר מקרי התאבדויות בקרב צעירים בגילאי 15 עד 21 פחת, ואולם מספר המתאבדים מתחת לגיל 14 עלה מ-1 בשנת 2000 ל-6 ב-2020.
במחקר מטא אנליזה עלתה ההערכה כי שכיחות מחשבות אובדניות בקרב אוטיסטים גבוהה פי שניים מהאוכלוסייה הכללית – אחד מתוך ארבעה אוטיסטים. מחקר מטא אנליזה אחרון שהתקיים ובדק 48,186 אוטיסטים הצביע על כך של-34.2% ישנן מחשבות אובדניות.
גורמי הסיכון לאובדנות באוכלוסייה הכללית תקפים גם אצל אוטיסטים, אבל מופע הגורמים אצל אוטיסטים יהיה לרוב בעצימות גבוהה יותר ובשכיחות גבוהה יותר: הפרעות נפשיות, דיכאון, בדידות, קושי בוויסות רגשי, דיספוריה, קורבנות של בריונות, היעדר תמיכה בצרכים הרגשיים, ניכור והיעדר תחושת שייכות ותחושה עצמית של נטל על הסביבה. אוטיסטים רבים מתמודדים עם הסוואה והסתרה של תכונות והתנהגויות אוטיסטיות, עם אתגרים חברתיים ותקשורתיים ועם תת-אבחון, בעיקר של בנות. נמצא כי לאוטיסטים בתפקודים מילוליים וקוגניטיביים גבוהים יש סכנה גבוהה יותר לאובדנות מאשר לאוטיסטים בתפקודים מילוליים וקוגניטיביים נמוכים.
נכון להיום קיים חוסר משמעותי בהכשרה למניעת התאבדות בקרב אוטיסטים, לא קיימים כלים מבוססי מחקר לאיתור יזום של אובדנות בקרב ילדים ונוער אוטיסטים. ויועצים חינוכיים, אנשי חינוך וככל הנראה גם מטפלים, אינם עוברים הכשרה למניעת אובדנות בכלל ושל אוטיסטים בפרט. קיים מחסור של פסיכיאטרים ומטפלים במערכת בריאות הנפש וקושי למצוא מטפלים שמוכנים לטפל במניעת התאבדות ושירותי בריאות הנפש פחות נגישים לאוטיסטים בהשוואה לקבוצות אחרות הנמצאות בסיכון אובדני. את המצב הזה מנסים לתקן כעת עם פיתוח של תוכנית "בוחרים בחיים", שהותאמה לאוטיסטים, שמטרתה לעקוב אחר תלמידים וליצור להם רשת ביטחון.
שני ב', אקטיביסטית אוטיסטית, פעילה בעמוד מרוצפות – אוטיסטיות כותבות ובקהילת אס"י – פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל, העניקה למשתתפי הכנס מבט פנימה אל סיפורה האישי. שני התמודדה לאורך שנים עם תחושת שונות ועם אבחונים לא מדויקים שניתנו לה, שהובילו לטיפולים לא מתאימים, ורק כשבגרה הבינה בעצמה כי היא נמצאת על רצף האוטיזם. עם זאת, ציינה שני כי גם בהינתן האבחון, לא תמיד נמצאת העזרה המתאימה.
בכנס התקיימו גם הרצאות של דוברים מחוץ לישראל: ד"ר דארן הדלי מאוניברסיטת לה טרוב באוסטרליה הרצה על מה ידוע ומה טרם ידוע בנושא אובדנות ואוטיזם, ד״ר רייצ׳ל מוזליי מאוניברסיטת בורנמות' בבריטניה נתנה תמונת מצב על אובדנות בקרב אוטיסטים בבריטניה ודוברת נוספת מבריטניה, ד"ר שרה קסידי מאוניברסיטת נוטינגהאם, דיברה על התאמת הערכת הסיכון האובדני ותוכנית הביטחון עם ועבור בוגרים אוטיסטים.
עוד דיברו בכנס ד״ר ג'וי בנטוב מאוניברסיטת חיפה על חינוך למניעת אובדנות בקרב מתבגרים אוטיסטים, ופרופ׳ גיל זלצמן, יו״ר המועצה למניעת אובדנות בישראל, על חברותיות, קשר חברתי ובדידות, והשפעתם על התנהגות אובדנית. אזכיר כאן שוב את היעדר התמיכה הרגשית (כאשר גם סביבה עירנית לא תמיד יודעת לתת את המענה המדויק), היעדר תחושת שייכות וקיומה של הרגשה של נטל על החברה.
בסיום ההרצאות נערך פאנל מומחים. בעקבות פנייתה של אס"י, הקהילה האוטיסטית בישראל, אל מארגני הכנס, צורפו גם אוטיסטים כדוברים בכנס, וכך הוזמנה שני ב' לדבר וכן לאחר פאנל המומחים התקיים רב-שיח עם מיכל ברקוביץ בר, סולה שלי ושי לעדן, פעילות אס"י ומרוצפות.
צוות המחקר מזמין אוטיסטים בגירים להשתתף בסקר שמטרתו לאמוד את היקף התופעה של פגיעה עצמית בקרב אוטיסטים בישראל ולהבין יותר טוב את הגורמים לתופעה. נכון לעכשיו הסקר מיועד לבגירים בלבד (מעל גיל 18).
