שוקולד כחול על הקשת ומעבר לה
Related Articles
מהרגע שילדכם מאובחן כאוטיסט יש תחושה שמתחיל מירוץ נגד הזמן. המירוץ לילד שייצא מהספקטרום. אז אין באמת דבר כזה, לצאת מהספקטרום, אבל כן אפשר לעזור לילדים ללמוד לתקשר ולדבר, והכי חשוב זה ללמוד להכיר את הילדים שלנו. הם תמיד מלמדים אותנו מה הכי נכון להם
סדרה המביאה את עקרונות הגישה ההתנהגותית לטיפול בילדים עם אוטיזם מתוך קורס מטפלים בגישה ההתנהגותית בשיתוף בית ליאור
"יש טיפוסים שמתייחסים אל החיים
כמו אל טיול מאורגן,
אבל אני לא נוסע,
אני לוקח ת'זמן".
(יהונתן גפן)
אני תמיד לקחתי את הזמן. בשאנטי. אם לא מחר אז מחרתיים.
אם הילד לא מדבר היום, הוא ידבר מחר. לא?
אז זהו, שלא בטוח.
וגם אני למרבה המזל התפכחתי כשעוד היה מה לעשות, ואפילו נלחצתי.
הוא לא מדבר. מה יהיה? האם מתישהו הוא ידבר?
כשאתה הורה לילד אוטיסט או ילד עם עיכוב התפתחותי, מוטב שתפסיק לקחת את הזמן במובן הזה של הביטוי, ותתחיל באמת לקחת אותו. ברצינות. ולעשות איתו משהו. כמו להתחיל לטפל בילד שלך. ויפה שעה אחת קודם.
אם אתם שמים לב שלילדים שלכם יש עיכוב התפתחותי חשוב לגשת לאבחון, האבחון חשוב בעיקר בשביל לדעת איפה אתם עומדים, ולקבל טיפולים מותאמים.
אם אתם עדיין ממתינים לאבחון, גם אז יש מה לעשות, כמו להתחיל טיפולים פרא רפואיים. בבית ליאור ממליצים על תוכנית טיפול התנהגותי ביתית, אותה אפשר להתחיל גם ללא אבחון. היא פרטית, ובכל מקרה, גם עם אבחון, כיום לא ניתן לקבל עליה החזרים.
הגישה ההתנהגותית מבוססת על שתי הנחות יסוד:
א. הקשיים של הילד נעוצים ברקע אורגני, אולם עתיד ההתנהגות תלוי בתוצאות הסביבה על ההתנהגות.
ב. ניתן לשנות ולשפר אורח חייהם של ילדים עם אוטיזם.
מטרות הטיפול הן
א. ללמד ידע ולצמצם פערים התפתחותיים
ב. ללמד כיצד ללמוד מן הסביבה
אם החלטתם להתחיל טיפול ביתי תוכלו לקבל רשימת מנחי תוכנית מוסמכים ומומלצים מאלו"ט, וגם בבית ליאור. תוכלו לשוחח עם המנחה, לשמוע ממנה על דרכי הפעולה שלה, על התוכנית, ולבחור מנחה שתוביל את התוכנית. חשוב שלמנחה יהיה ניסיון מוכח וכמובן ידע אקדמי.
לאחר בחירת המנחה תגייסו, בעצמכם או בעזרת המנחה, מטפלים בגישה ההתנהגותית. כדאי מאוד להתייעץ עם המנחה לגבי התאמתם של המטפלים ונסיונם. טיפול מוצלח תלוי גם במטפלים כמובן, ביכולת שלהם לשתף פעולה ולעבוד עם המנחה.
מאיפה מתחילים?
לאחר שמצאת מנחה, היא (או הוא) יאספו באמצעותכם כל מידע מתועד שקיים ברשותכם: אבחונים רפואיים, אבחונים של אנשי מקצוע, מידע מהגננת אם הילד מתחנך בגן, ישאל אתכם לגבי התנהגויותיו של הילד ותקבל תמונה על רמת התפקוד של הילד, על יכולותיו ועל הקשיים שלו.
לאחר מכן מגיע השלב של איסוף המידע המשמעותי עליו תתבסס התוכנית, באמצעות הערכה ישירה (Direct assessment), כלומר תצפיות על הילד ומדידת ההתנהגות בעת התרחשותה. ההערכה הישירה היא לרוב מדויקת יותר כי היא מבוססת על ההתנהגות של הילד. בתצפית מתועדות רק ההתנהגויות האובייקטיביות ולא הפרשנות שלנו אליהן ואת הפעולות ולא את המשמעות שאנחנו מייחסים להן ("הילד צעק" זו התנהגות עובדתית, "הילד היה עצוב" אינו תיעוד אובייקטיבי, אלא ניתנת לפרשנות).
הטיפול הביתי מתקיים, כפי שמובן משמו – בבית הילד, בסביבה הטבעית שלו.
אופן הטיפול הוא אחד על אחד – מטפל וילד, בהתחלה לרוב בחדר קבוע, ובהמשך יציאה מהחדר אל חללי בית נוספים כגון הסלון והמטבח, וכשהתוכנית הולכת כראוי סביר להניח שתתרחב ליציאה מתחומי הבית להקניית הרגלים סביבתיים – הליכה למכולת לקנות ממתק, למשל, היא אימון בפני עצמו. הליכה למכולת היא לא דבר פשוט עבור כל ילד על הספקטרום, שעשוי להיות מוצף מגירויים ברחוב, להתקשות בהליכה למען מטרה מכוונת, כניסה לחנות יכולה להיות מלחיצה עבור ילדים מסויימים, בחירת הממתק מתוך מגוון הממתקים המוצעים כשסביבנו אנשים נוספים, חוסר הוויסות שעלול להקשות בעמידה בתור והקניית מיומנויות כמו תשלום (איפה אנחנו שומרים את הכסף? כמה עולה הממתק? האם מגיע לנו עודף? ומה קורה עם המוכר לא מתייחס אלי?).
מיומנות נוספת יכולה להיות ביקור בגן השעשועים, בילוי אולטימטיבי עבור רוב הילדים, שעבור ילדים מסויימים עלול להוות מקום מפחיד ומאיים – ילד שתפס את הנדנדה, אמא שמוציאה ממתק שאני אוהב, צעצוע של ילד אחר שאני רוצה לשחק בו, וכל זאת כמובן אחרי שהתגברנו על מזג האוויר, על החול שנכנס לסנדלים, על צפצופי מכוניות בכביש ועוד.
כמות השעות השבועית המומלצת היא בין 30 ל-40 שעות, בהתאם למודל הטיפול.
טיפול מוצלח יכול להימשך שנים, כאשר במהלכן הוא כמובן משתכלל ומתפרס על עוד ועוד תחומים (ביקור אצל חברים, ביקור בספרייה שבה יש להקפיד במיוחד על שקט וכדומה).
מי בצוות המטפל?
מנחה – מנהלת את הצוות בהיבט המקצועי ובונה את תוכנית העבודה.
רכזת – הרכזת היא לרוב אחת מהתיראפיסטיות שעובדות עם הילד, היא יד ימינה של המנחה ומסייעת בידה בהיבט המנהלתי (איסוף הדו"חות של המטפלות, כתיבת סיכומי הישיבות, קביעת פגישות הצוות וכיו"ב).
מטפלים (תיראפיסטים) – מיישמים את התוכנית הטיפולית אל מול הילד.
אחת למספר שבועות (לרוב שבועיים-שלושה) מקיים הצוות ישיבה, בנוכחות ההורים. לפני הישיבה עוברת המנחה על הדו"חות שמילאו המטפלים במהלך הטיפול, לומדת מתיעוד המטפלים על התקדמות הילד, על מוקדי הקושי, על ההצלחות ועל נקודות לשיפור. בהתאם לדו"חות ולמסקנות העולות מהם, תעדכן המנחה את המטרות הבאות.
הישיבה היא ההזדמנות של המטפלות לשתף בחוויות מהטיפול, להתייעץ, להעלות סוגיות לחשיבה משותפת.
ההורים אינם משתתפים פאסיביים – כהורים אנחנו עוקבים יחד עם הצוות אחר ההתפתחויות, שומעים על הנעשה בטיפולים (שכן ההורים אינם נמצאים עם הילד והמטפל), אבל מקומנו הוא גם להעשיר את הצוות במידע על הילד, לשתף בחוויות מחיי היום-יום, לספר על מוקדי קושי חדשים שהתעוררו, לשתף בשינויים שחווה המשפחה, להתייעץ וגם לייעץ לצוות אודות הילד ולהשתתף בחשיבה הצוותית על המטרות ודרכי הפעולה.
רוב ההורים לא למדו טיפול התנהגותי, ולרובם אין רקע מקצועי בחינוך. אל תתביישו לשאול את הצוות אם לא הבנתם משהו. אם המטרה או הדרך לא נהירה לכם, בקשו לקבל הסבר, אם יש לכם דיעה אחרת השמיעו אותה. גם הצוות לומד מכם על הילד ומקבל פרספקטיבות חדשות.
אם אתם מסכימים שחלקים מהטיפול יצולמו לטובת ניתוח הטיפול בישיבת הצוות, הדבר עשוי להועיל. אתם לא חייבים להסכים כמובן, אבל מטרת הצילום היא לצרכי עבודה בלבד ולא לפרסום, ויכולה לתרום לתהליך.
ומה אם הילד כבר הולך למסגרת חינוכית בשעות הבוקר וכבר התחלתם תוכנית ביתית?
אין מניעה להמשיך את התוכנית הביתית, אבל כמובן שיש להתייחס ליכולת של הילד לשתף פעולה בטיפול הביתי לאחר יום לימודים. תוכנית ביתית אחר הצהריים יכולה לסייע רבות גם בשעות הלימודים, כאשר הילד מתרגל לעבודה מול שולחן, מתרגל לעבודה עם חומרים שונים, מתרגל להאריך את פרקי הזמן שהוא מקדיש למשימה.
על-כן יש חשיבות גדולה לשיתוף פעולה עם מערכת החינוך. יש לשאוף לגייס את המערכת ככל האפשר.
תוכנית ביתית אחר הצהריים יכולה באופן טבעי להיות מופנית למטרות אחרות או נוספות כמו טיול ברחוב, תיווך במשחק עם חבר או עם האחים, שיפור מיומנויות, עבודה על מוקדי קושי ועוד.
עד מתי?
התוכנית הביתית צומחת עם הילד. כשמטרות מושגות אנחנו מתקדמים לעבר המטרה או המטרות הבאות.
חשוב כמובן שהילד יקבל שעות פנאי וזמן לעצמו. אנחנו לומדים לא מעט על עצמנו כשאנחנו לבד, אבל יחד עם זאת לילד נכונות עוד שנים רבות במערכת החינוך. מערכת החינוך היא בעיקרה נוקשה ושמרנית, ועד שנגיע למצב האידיאלי שבו ילדים יוכלו לקבל מענה לצרכיהם במסגרת הבית ספרית, אנחנו צריכים להקל עליהם ככל האפשר להבין את הדרישות מהם, ללמוד להביע את עצמם ולתת להם את הכלים להשתלב בדרך הנעימה ביותר ככל הניתן.
One comment
Pingback: קבלו ח"ח |