Home / תרבות / "גאה בך אמא על שכמעט ולא בכית"

"גאה בך אמא על שכמעט ולא בכית"

מאת רוני מילוא

כלקויות למידה ו"מופרעת קשב", אני מתקשה מאוד לקרוא ספרים. בשבילי, ספר חייב להיות קצר, קריא ומאוד מאוד חווייתי וציורי, על מנת שאוכל להתמודד עם קריאתו.

את הספר "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" נתנה לי חברה כשעמר בני היה בערך בן שנה, הרבה שנים לפני שאובחן על הספקטרום, תוך שהיא הודפת כל ניסיון לשכנוע עצמי שאין סיכוי שאצליח לקרוא אותו.

היא צדקה. ברגע שקראתי את המילים הראשונות, נשאבתי אליו וקראתי אותו תוך מספר ימים – זמן שיא עבורי לקריאת ספר.

הספר מביא  בגוף ראשון את חוויותיו וראיית עולמו של כריסטופר בוּן, ככל הנראה נער עם תסמונת אספרגר מחד הוא מכיר את כל ארצות העולם ואת ערי הבירה שלהן, את כל המספרים הראשוניים עד למספר 7,507, מכיר את כל הכוכבים ופותר בקלות בעיות מסובכות במתמטיקה, אך מנגד מתקשה להבין רגשות אנושיים פשוטים כמו שמחה, עצב, בלבול וחרדה, ולהבין בדיחות ומטאפרות, כיוון שמוחו חושב בתמונות.

לאחרונה יצא לי לראות בערוץ 8 סרט על מאחורי הקלעים של הפקת ההצגה בבריטניה. הסרט ריגש אותי מאוד, ולכן כשנודע לי שההצגה עולה בבית לסין, היה לי ברור שאני רוצה ללכת לצפות בה. עוד דקה אחת של מחשבה והתלבטות והבנתי כי אין סיכוי שאלך אליה בלי הילדים (יובלי בת 15 נ"ט ועמר בן 13 מאובחן כ-ASD בתפקוד גבוה). החלטתי לא לעשות לעמר הכנות מיוחדות, ורק אמרתי לו כי אנחנו הולכים להצגה של מבוגרים שמספרת על ילד עם אוטיזם, והמלצתי לו לקרוא על ההצגה. הוא כהרגלו קרא כל מילה ברשת, בדק מי השחקנים ולמד כל פרט.

ההצגה היא יצירת מופת גאונית.

התפאורה חכמה ומפתיעה, השחקנים מדהימים ונדב נייטס, המשחק את כריסטופר, משכנע מאוד.

ההצגה מלאה בהומור, שעבורי היווה תזכורת כי "התנהגות אוטיסטית" יכולה להיות גם מאוד משעשעת וגם נתנה מראה  קולעת להתנהלות הסביבה כלפי אוטיסטים.

למרות שכריסטופר מאוד מאוד שונה מעמר, ולמרות שהסביבה בה הם חיים שונה מאוד, מצאתי את עצמי מזדהה עם דברים רבים בעולמו של כריסטופר ושל סביבתו – הראייה של מיליוני פרטים, הקושי להוציא את העיקר, ה"פטפטת" הבלתי פוסקת, הקושי בזיהוי רגשות, ההתמודדות המאוד מאוד טכנית, החזרתיות, הראייה החזותית בתמונות, הקושי להבין מטאפורות ובדיחות – ועוד.

ההצגה גם אילצה אותי להתמודד שוב עם השאלה לגבי אחריותנו לילדים.

האם ניתן לשפוט/ לקבל/ להבין את אמו של כריסטופר, שמרגישה שהטיפול בו "גדול עליה" ובורחת מהבית עם השכן, בלי להיפרד מכריסטופר, כשהיא משאירה את האב לטפל בו לבדו?! האם ניתן לשפוט/ להבין/ לקבל את האב המספר לכריסטופר כי אמו מתה?

ההתמודדות עם השאלות הללו הותירה אותי מוצפת וגרמה לדמעות לרדת. גם בהסתכלות רגועה לאחור עדיין אין לי תשובות חד משמעיות – האם תהיינה לי אי פעם?! כנראה שלא.

roni-omer

עמר התנהג מקסים לאורך כל ההצגה. קשה לי לאמר אם הבין את הכל, אבל ידע להגדיר היכן הוא מזדהה עם כריסטופר ואיפה פחות. הוא נהנה מהמעמד של צפייה בהצגת מבוגרים, וצחק והגיב בצורה מותאמת להצגה – יחסית.

הקושי הכי גדול שלו היה לראות אותי בוכה, ואף אמר לי בסוף ההצגה: "אני ממש גאה בך אמא – כמעט ולא בכית כל ההצגה" (מי אמר שאוטיסטים לא מבינים רגשות?!).

ההצגה מסתיימת בשאלה.

אם פתרתי תעלומה, והוצאתי 100 במבחן בגרות המתמטיקה והצלחתי לברוח מהבית ולנסוע לבד ברכבת ללונדון

האם זה אומר שאני יכול לעשות הכל?

כששאלתי את עמר מה תשובתו, הוא ענה שהוא חושב שכריסטופר אמיץ ויכול לעשות הכל.

לאותה שאלה לגבי עצמו, הוא ענה שתלוי באיזה תחום.

לא מצטערת לרגע שלקחתי אותו.

עם או בלי הילדים, כהורים לאוטיסטים, כמטפלים, כמשפחות, או "סתם" חובבי תיאטרון – רוצו לראות!
וטיפ:
כשנראה לכם שההצגה הסתיימה
חכו במקום
מבטיחה לכם שלא תצטערו

About גלי כרמלי שרים

גלי כרמלי-שרים עוסקת בכתיבה מאז שלמדה אותיות מורה ליוגה, מנחת מדיטציה ו-NLP. נציגת הורים בוועדות זכאות ואפיון של משרד החינוך. בעברה עיתונאית ועורכת באתרי אינטרנט. בוגרת לימודי קולנוע. מייסדת אתר שוקולד כחול. נשואה לדורון, איש מחשבים וטייס אמא גאה של לוטוס-רן, יהונתן ושרון-לוקאס כולנו היפראקטיביים (בכייף שלנו), וחלקנו אוטיסטים

Check Also

"על הספקטרום" – סדרה חדשה ב-yes

התסריטאית של הסדרה "על הספקטרום" מצליחה להכניס אותנו ל-p.o.v של גיבוריה, וזו בעצם ההצלחה האמיתית שלה

כתיבת תגובה

תפריט נגישות