מאת רונית ארגמן
במשך דורות מיניותם של אנשים עם מוגבלות הוטלה בספק, לא זכתה להתייחסות ואף הוטלו מגבלות רבות למניעת אפשרות לביטוי ומימוש הצרכים הרגשיים והמיניים. חלק ניכר מהתפיסה העצמית ודפוסי ההתנהגות המיניים-חברתיים של אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית מושפע באופן ישיר מהדמויות המטפלות בסביבתו, בין אם אלה הוריו או המטפלים במסגרות החינוך והשיקום השונות.
ללא הכוונה מתאימה, עלול האדם עם המוגבלות לחוות חיים מוגבלים בתחום המיני והחברתי, להיות בסיכון לניצול מיני, או לפתח התנהגות מינית לא מותאמת ובעייתית בבית ובמסגרות השונות.
חינוך מיני-חברתי הוא הכרחי לכל ילד ומתבגר, והכרחי עוד יותר לאנשים עם מוגבלויות. במחקרים שונים נמצא כי רמת הידע בתחום המיני בקרב אנשים עם נכויות התפתחותיות* היא נמוכה. גם כאשר קיים ידע בנושאים אלה, לעתים קרובות הוא לוקה וחסר. הקושי בלמידה (בין אם הוא קוגניטיבי, רגשי, או תקשורתי) משפיע על היכולת להבין מושגים הקשורים לתהליכים התפתחותיים, כללים ונורמות חברתיות, פיתוח וניהול קשרים בינאישיים, מערכות יחסים רומנטיות ומיניות וקשרי זוגיות, התנהגות מותאמת ומווסתת, הבנה והתמודדות עם מצבי סיכון. אלו מדגישים את הצורך וההכרח להקנות תהליכי למידה מותאמים בתחום המיני-חברתי מהגיל הרך, ובאופן התפתחותי וספיראלי לאורך החיים.
אדם עם מוגבלות, ככל אדם, הוא בעל צרכים לחום, מגע, קרבה, שייכות והנאה מינית. מרבית האנשים יכולים ללמוד להביע את מיניותם בצורה אפקטיבית וליהנות ממנה בדרכים מקובלות. יש צורך בחינוך מיני, בהדרכה ובהכוונה, למשל ביחס לזהות העצמית והמינית והגדרת קבוצת השווים שלי, יצירת קשרים חברתיים, בינאישיים ורומנטיים, הבנת תהליכי ההתפתחות המינית וניהול תחושות, רגשות וצרכים מיניים. ללא אלה, עולה הסיכון לניצול ולפגיעה מינית ולהתנהגות מינית שאינה מתאימה. אנשים עם מוגבלות נמצאים בסיכון לפגיעה מינית פי שניים יותר מאנשים ללא מוגבלות.
התכניות הראשונות שפותחו בתחום החינוך המיני לילדים עם מוגבלויות התמקדו במניעת התנהגויות בעייתיות, לא מתאימות ופוגעניות, יותר מאשר בפיתוח מיניות חיובית ובריאה. כיום רווחת ההנחה כי התכניות מותאמות לחינוך מיני-חברתי, משמעותיות לביסוס תחושת ערך עצמי, פיתוח גישה חיובית ביחס למיניות והזכות למימוש הצרכים המיניים, החברתיים והזוגיים ולמניעת כניסה לסיכונים, התנהגויות מיניות בעיתיות ומצבי ניצול ופגיעה.
הכרה בזכות למינות בריאה ופיתוח גישה חיובית תלויה במסרים של הסביבה והתייחסות למיניות כחלק בלתי נפרד מהחיים, הכרה בצרכים השונים בתחום המיני-חברתי, סיוע בפיתוח מיומנויות והזדמנויות מתאימות לפיתוח קשרי חברות ואמונה ש"גם לי מגיע" להיות אהוב ולאהוב, ליהנות מקרבה ומהנאות הגוף ולהיות בזוגיות. תהליך השינוי בתחום שהחל לפני כארבעים שנה חייב להמשך ולהתפתח ממיקוד בהגנה למקום של הזדמנות ואמונה ביכולות.
עקרונות בסיסיים לתכניות לחינוך מיני-חברתי לאנשים עם נכות התפתחותית:
- פיתוח תכניות מהגיל הרך ולאורך החיים, לשם חזרתיות ובשל הצרכים המתפתחים והמשתנים לאורך החיים.
- תכניות מערכתיות הכוללות שלוש אוכלוסיות יעד: האדם עם המוגבלות, הורים ובני משפחה רלבנטיים, אנשי צוות וטיפול.
- התייחסות מהגיל הצעיר לזהות הפרט – כולל התייחסות לכוחות ויכולות, כמו גם לקשיים והבנת הלקות הקיימת והשלכותיה.
- השתייכות לקבוצת שווים מותאמת בה האדם יכול להרגיש נוח כפי שהוא וליצור קשרים חברתיים שהמרכיבים של שוויוניות והדדיות הם מרכזיים.
- תכניות הכוללות פיתוח עמדות חיוביות ביחס למיניות האדם ; הקניית ידע ומידע מותאם ועדכני, תרגול מיומנויות רלבנטיות וחיזוק תחושת האחריות בכל הקשור להתנהגות מינית.
- פיתוח מיומנויות חברתיות מגוונות מהגיל הצעיר ויצירת הזדמנויות מגוונות לתרגול, תוך ליווי, תמיכה ובקרה של גורמים מטפלים שונים.
- התייחסות ייחודית להתמודדות עם שינויים התפתחותיים משמעותיים (גיל ההתבגרות / גיל המעבר).
- דגש על רצונות הפרט, צרכיו הייחודיים והזכות להנאה, קשרים זוגיים ומיניים בתנאים מכבדים ובטוחים.
- חשיבות רבה להסברה חברתית לצורך מתן לגיטימציה וקבלה.
* נכות התפתחותית היא קבוצה של לקויות המשפיעות על מהלך ההתפתחות התקין של הפרט בתחומי החיים השונים – מוגבלות שכלית התפתחותית, רצף האוטיזם, לקויות למידה מורכבות, נכות מוטורית ולקויות חושיות.
הכותבת היא מומחית למיניות בריאה בישראל, מייסדת מכון ארגמן המוביל בתכניות התערבות לקידום מיניות בריאה וטיפול במצבים בעייתיים בתחום המיניות, ופועלת מזה שנים רבות בהכשרה, כתיבה, הדרכה וטיפול לקידום הזכויות למיניות בריאה של אנשים עם מוגבלויות