לפני מספר שנים מיצבה עצמה חולון כעיר הילדים. אבל נדמה שהורים רבים שחיים בעיר לא ממש מרגישים איך הסלוגן מיתרגם לחיי היום יום.
"אני נולדתי בחולון וכאן נולדו גם ילדיי. חולון היא העיר שלי ולכן כל כך חשובה לי, אומרת דוריס גרומן, אמא של אבירן בן ה-8. ילד עם אוטיזם, שהיה משולב בגן רגיל. "נתנו לו מעט מדי שעות, וכתוצאה משעות לימוד ממושכות ללא סיוע ותיווך, התעוררו קשיים, והגננת טענה לבעיות בהתנהגות. הוא עלה לכיתה א' ומנהלת בית הספר לא רצתה לקבל אותו לאחר ששמעה שיש לו בעיות התנהגות. כל זאת בעוד שהוא זקוק לשעות סיוע על פי חוק".
ואם זה לא מספיק, אחרי שכבר אושרה הגדלת שעות, הסתירו ממני מידע. גרמו לי לחשוב שלא נותנים לי יותר שעות. לא איפשרו לי להשתתף בפגישות עם הסייעת, וכשלא נתנו לסייעת להיכנס לטיפול הרגשי, הודעתי שאם כך אוותר על הטיפול. התגובה היתה שאם הילד לא יקבל את הטיפול, היא תדווח עלי לרשויות".
לדברי דוריס, היא לא ההורה היחיד שקיבל איומים על פנייה לרווחה. "מאבא אחר ביקשו מכתב התנצלות, או שבתו לא תיכנס לבית הספר", היא מספרת. לדבריה, יש מספר לא מבוטל של ילדים שנאלצים לעבור לחינוך ביתי כי לא ניתנים מענים הולמים במסגרות החינוך השונות.
"בעיריה ובמתי"א יש יחס מאוד נוקשה כלפי הורים", אומרת עמליה עמית, אמא לילד על הספקטרום שמסייעת להורים עם הקשיים שבדרך במסגרת עמותת אהבה. "חינוך מתחיל בגמישות. בחינוך צריך לראות את הילד. לפי מספר הפניות הרב, לפי מספר הילדים שנשארים בבית, לפי מספר ההורים שנטשו את העיר, לפי הסיפורים שמגיעים אלי – בחולון יש כוחניות וזלזול כלפי הורים".
כל הטענות הללו הועלו בוועדת החינוך בכנסת בישיבה מיוחדת, אך גם שם הדברים לא נפתרו. "נציגי העיריה סיפרו כמה הכל נפלא, ובזאת הסתיימה הישיבה", אומרת עו"ד רויטל לן כהן מקואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. "כולם במשרד החינוך יודעים על הבעיות בחולון. בחולון נוקטים בגישת איום על הורים בפנייה לרווחה ובהסטת כל בעיה שהיא לבעיית משמעת או התנהגות כדי להרחיק ילדים מבתי הספר".
(ישיבת הוועדה התקיימת לפני כ-3 חודשים אך עד כה כפי הנראה טרם פורסם פרוטוקול – גכ"ש).
"בחולון יש בעיות בכל מערך החינוך, ובכל הטיפול בחינוך המיוחד. גני החינוך המיוחד מוזנחים, כולל גן שארבע שנים ילדים לא יוצאים בו לחצר. בעיה שנייה בחינוך המיוחד היא שאין מספיק מסגרות המתאימות לקשיים מסויימים, מה שמאלץ ילדים לנדוד לבתי ספר בערים מרוחקות, ולעתים מרוחקות מאוד, לדיאבון ההורים. למשל, אין בית ספר שמיועד לילדים עם אוטיזם".
"מבחינת שילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל – חולון היא עיר לא תומכת שילוב. היא מערימה קשיים על השילוב ולא מעט ילדים הגיעו לבתי ספר לבעיות התנהגות כתוצאה מהתנהלות לא נכונה של השילוב. ילדים על הספקטרום, ילדים עם לקויות למידה, ילדים עם קשיים רגשיים. הסייעות מועסקות דרך חברה בת בשם מוסדות שדרכה יש להן מעט תנאים והן מאויימות. מנהלת המתי"א אורלי אללוף, מנהלת מחלקת החינוך רותי יצקן והמפקחת מירב שטרית, שהחליפה לאחרונה את נורית פרי, לא מנסות לחשוב שאולי ההורה צודק, ואין שיתוף פעולה בין המערכת להורים".
יש לציין כי חולון היא אחת מהערים שבהן יושם דו"ח ועדת דורנר, המנחה לשילוב במסגרות הרגילות, וכי מבקר המדינה כתב שהעיר עשתה הכל כדי להכשיל את עקרונותיה.
דגנית, אמא של יהונתן, נאלצה לעזוב את חולון. "יהונתן למד 3 שנים בגן תקשורת ואז עבר לשילוב שהתחיל ועבר מדהים ונהדר. רכש חברים. פרח. ההורים הזמינו אותנו. ההורים רצו שנעלה לכיתה א' יחד עם ילדיהם. הוא היה אמור לעלות לכיתה אל"ף והמדריכה של המתי"א אמרה שיהונתן לא מתאים לכיתה אל"ף.
הגענו לוועדה והוחלט על שילוב בכיתה רגילה. ביקשתי סייעת והרגשתי שצוחקים עלי. ביקשתי סייעת דינמית ומכילה, שתהיה רגישה ותתאים לילדים רכים. בחברת מוסדות לעגו לי שאני מלהקת סייעת ואמרו שישלחו לי דוגמנית. ניסינו כל הקיץ למצוא סייעת עם רקע. מצאנו מישהי עם הכישורים והיכולות המתאימים ועשינו איתה תהליך רישום".
הגיע היום הראשון ללימודים. ניגשה אלינו אישה זרה והציגה עצמה כסייעת של יהונתן. היא לא תיפקדה. הילד עבר קשיים רציניים והיא לא ידעה להתמודד איתם. באמת שניסינו. אבל הילד חווה חוויות קשות ועוגמת נפש עצומה. התחלתי להשאיר אותו בבית ובמינהל החינוך איימו עלי. אני לא בחורה שעושה בלאגן, אבל הבנתי שכל הדלתות סגורות בפניי, אז הלכתי ללשכת ראש העיר. ישבתי שם וחיכיתי. הזמינו לי עובדת סוציאלית. הלכתי למינהל החינוך. ראתה אותי מנהלת בכירה ואמרה לי: "לא תקבלי את הסייעת שלך ולא תקבלי 30 שעות". במסדרון. ממש בשנאה. הבנתי שלא רואים את הילד".
אחרי חודשיים נאלצתי להחזיר אותו לבי"ס כדי שלא יפסיד את תחילת כיתה א', שלא יישב בבית כשחבריו הולכים לבית הספר. אבל הוא חווה הרבה כשלונות וקשיים וכתוצאה מכך נכנס לחרדות קשים ולא רצה לצאת מהבית.
בכיתה ב' אמרתי בישיבה בתחילת שנה שיהונתן נמצא בחרדה ושיש לו עכשיו הרבה קשיים. מדריכת המתי"א דיפדפה ביומן ואמרה: "לא הספקנו לדבר על הכל, ניפגש בעוד חודש".
"ההורים של הילדים בכיתה היו מאוד מגוייסים, אבל יהונתן עבר קשיים רבים ומצבו הידרדר עד שנאלצנו לעזוב את חולון. עכשיו יהונתן מרגיש הרבה יותר טוב. יש לו חברים. הוא במקום אחר – תרתי משמע".
גם שירן מימוני הפסידה את תחילת כיתה אל"ף. היא לא התחילה ללמוד בתחילת השנה. לדברי אמה, הודיה, מתוך כ-30 ילדי הבניין שלומדים בבית ספר יסודי, היא היחידה שנשלחה לבית ספר אחר. במשרד החינוך אליו פנתה אישרו את שיבוצה של שירן אבל מינהל החינוך לא אישר. מעבר לכך, אף אחד לא שם לב ששירן לא התחילה בכלל את כיתה א'.
"אף אחד לא בקשר איתי. אני פניתי לקב"סית. מינהל החינוך אמר שקיבל מידע ששירן בבית ספר".
"הרסו לנו את החוויה הראשונה של כיתה א' בגלל מלחמות אגו. משרד החינוך אישר את שיבוצה כפי שביקשתי. רק למינהל החינוך יש התנגדות".
ביום שלישי 8/11 תתקיים הפגנה מול מינהל החינוך בחולון. כמו כן פתחו ההורים קבוצה בפייסבוק בשם די לבריונות של מינהל החינוך בחולון.
מטעם עיריית חולון נמסר בתגובה:
לגבי הקשר בין ההורים לסייעות:
"נושא הקשר מול הסייעת האישית נעשה מול משרד החינוך ולא הרשות המקומית. בכל מקרה, ברמה העקרונית, המורה או הגננת הן אלה שמנהלות את הכיתה ועומדות בקשר עם ההורים ואם יש צורך, בהחלט ביחד עם הסייעת. במינהל החינוך לא ידוע על אף ילד שיושב בבית מהסיבה הזאת. הילדים שיושבים בבית הם עפ"י המלצת פסיכיאטר או רופא ומקבלים "קדימה מדע".
לגבי טענות על איומים בפנייה לרווחה:
"אנו דוחים מכל איומים על פנייה לרווחה. הורה פונה בעצמו לרווחה לפתיחת תיק ומינהל החינוך לא פונה לרווחה, אלא אם יש כבר עו"ס למשפחה, במקרה שרואים לנכון לגייסו לטובת ההורים. פנייה לרווחה נעשית לעיתים ע"י בתי הספר באמצעות היועצת כאשר בית הספר מזהה סיכון מחייב".
לגבי טענות ההורים ליחס נוקשה, משפיל, היעדר שיתוף פעולה ודיבור "מעל הראש" של ההורים:
"לצערנו, ישנם תושבים, שעם קבלת תשובה שנוגדת את רצונם, בוחרים להשמיץ את אנשי מינהל החינוך העירוני. כל תלונה אישית על התנהלות בלתי הולמת של עובד כזה או אחר מטופלת ברצינות, ואולם עד לרגע זה לא התקבלה תלונה נקודתית מעבר לאמירות כלליות ע"י אנשים שאינם מוכנים לקבל החלטה מקצועית עניינית".
לגבי מידע על שילוב לפי הנחיות ועדת דורנר:
"כל המידע מצוי באתר של משרד החינוך ובאתר של מתי"א וגם מהאתר של עיריית חולון יש קישור למידע באתר מתי"א. בנוסף, בתי הספר אמורים לעדכן את ההורים בהכנה לוועדה".
לגבי איסור הכנסת טלפונים סלולאריים לפגישות במינהל החינוך:
"לא ידוע לנו על מקרים שבהם נאסרה על הורה הכנסת טלפון סלולארי לפגישה, ובמידה שיש טענה ספציפית על כך, ניתן להעביר את המקרה למינהל החינוך והנושא ייבדק. זאת ועוד, במחלקת הפרט ההורים נוהגים להקליט את השיחות ונאמר להם במפורש שזו זכותם וכי הם רשאים לעשות כן".
לגבי עזיבת הורים את חולון ולימוד בבתי ספר מרוחקים מהעיר:
"לפני שנה עברו לחינוך המיוחד בחולון 50 ילדים חדשים והשנה הגיעו 37 ילדים חדשים. ההסבר הרווח של ההורים הוא, שהמסגרות ושירותי החינוך המיוחד בחולון טובים ולכן עברו להתגורר בה. לא ידוע לנו על ילדים שעזבו מחוסר שביעות רצון משירותי החינוך המיוחד, וזאת למרות שאין את כל המסגרות בעיר. לעיתים חלה הידרדרות בתפקוד במהלך ההתבגרות מסיבות שונות ואולם יש לזכור, כי מערך החינוך המיוחד בישראל מנוהל ע"י משרד החינוך ברמה אזורית ארצית ולא במערך עירוני. לא ניתן לפתוח את כל המסגרות הנדרשות בכל עיר והפתרונות ניתנים ברמה מחוזית. זו הסיבה שהמדינה מממנת היסעים".
לגבי הישיבה בוועדת הכנסת:
"אותם הורים שמתלוננים כעת הם אותם הורים שפנו "לכל העולם ואשתו" וגם לוועדת החינוך של הכנסת, שדווקא שיבחה בדיון את עיריית חולון על מגוון המענים המקצועיים שהיא מספקת וציינה שהעירייה פועלת על פי החוק".
לגבי הילדה שירן מימוני:
"מדובר בטענות שקריות של האם: האם מסרבת לשלוח את בתה לבית הספר שאליו היא שייכת עפ"י אזור הרישום של מגוריה ודורשת לרשום אותה לבית ספר שהינו מחוץ לאזור הרישום שלה. 10 מילדי הגן של הילדה ו-6 ילדים מהרחוב שלה החלו את כיתה א' בבית ספר שאליו היא משוייכת. מתחילת השנה בית הספר נמצא עם האם בקשר לפחות פעמיים בשבוע והאם עומדת בסירובה לשלוח את הילדה. מאחר שהאם עוברת על חוק חינוך חובה, החלו הליכים משפטיים נגדה ע"י קצינת ביקור סדיר".
לגבי ההפגנה:
"זכותם של תושבים להביע את חוסר שביעות רצונם ולהפגין בהתאם לחוק. יחד עם זאת, מאחר שאותו קומץ הורים, שחלקם כלל אינו נמנה על תושבי חולון, פירסמו "מודעת אבל", הזמינו ל"הלוויה" והתנהלו בצורה אלימה ומסיתה, העיריה רואה זאת בחומרה והוגשה תלונה למשטרה בגין הסתה לאלימות".
עד לפרסום הכתבה לא התקבלה תגובה מטעם המתי"א.