לשלב את ארי: הסרט שלושתנו שמתאר את המאבק לשילוב ילד אוטיסט זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב

הניה ברודבקר ובעלה אהרון נתקלו בהרבה קשיים שהערימו עליהם במערכות השונות – משרד החינוך, הרשות. הם בסך-הכל רצו שבנם ארי יהיה משולב בחברה למרות שהוא אוטיסט. הניה החליטה לתעד את זה בסרט, למרות שהרשות היתה בני-ברק, וכאישה חרדית זה לא היה מעשה מובן מאליו. הסרט שלה "שלושתנו" זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בירושלים, פרס הבימוי ופרס העריכה. ההישגים בפן המקצועי מצטרפים להישגים שלה ביצירת חברה צודקת יותר. וכמובן שזו רק תחילת הדרך מבחינתה

מאת גלי כרמלי-שרים

 

צילום תמונה ראשית: אביגיל שפרבר

 

כשארי, בנה של הניה ברודבקר, היה בן שנתיים, הוא אובחן עם אוטיזם. במעון שיקומי לא נמצא לו מקום, אז הוא שולב במשפחתון והשילוב היה מאוד מוצלח. מכאן הדרך לשילוב בגן עיריה נראה להניה ולבעלה, אהרון, אך טבעי. אך לא כך היה. הניה ואהרון נדהמו לקבל סירובים בקבלה לגנים בשל קשיי התקשורת של ארי, גם כשהתואר "אוטיסט" לא נאמר בפה מלא.

 

"אמרנו 'קשיי תקשורת'", אומרת הניה. "לא אמרנו אוטיזם, מתוך איזושהי מחשבה או אמונה, לא רציונלית כמובן, שאולי הוא ייצא מזה. זה לא היה סוד, אבל כיבסנו את זה"

 

ואז אתם לא מצליחים למצוא לו גן

 

"נפגענו מאוד שאנחנו לא מצליחים למצוא גן שיקבל את הבן שלנו. נפגענו גם ברמה הדתית"

 

תסבירי

 

"לא הבנתי איך הרב של השכונה לא עוזר לנו. איך הרב שאנחנו איתו תמיד, הולכים על פי דבריו, לא נמצא שם בשבילנו"

 

ההתמודדות עם האבחון של ארי, ובעיקר עם הקשיים שעלו סביב האבחון, לקחו את הניה למצב רגשי שביר, והיא נכנסה לדיכאון. הניה למדה אז קולנוע, והחלה לגבש רעיון לתעד את מה שהם עוברים בסרט. החלטה לא שגרתית, במיוחד כשאת אישה חרדית.

 

"אמרתי לעצמי – יש פה עוול ואני חייבת לספר את זה. איך יכול להיות שילד כזה מתוק לא מתקבל לגן? מה עושים בגן בגיל הזה שארי יכול להפריע?"

 

"יום אחד בעלי דיבר עם אמא שלו ובכה. היינו לבד מול כל האתגרים. התחלתי לצלם אותו מהטלפון שלי, ואז ערכתי את הסצינה וזה היה ואוו. זה היה כל-כך מפחיד. דפק לי הלב. שלחתי למורה שלי לקולנוע שיראה. הבנתי שיש פה סיפור שאני רוצה לספר. הבנתי גם שאני לא צריכה עדויות מהרבה משפחות, אני יכולה להביא את הסיפור של המשפחה שלי, שכרוכים בו הרבה כאב ופגיעה. רציתי שהורים אחרים יראו את הסרט ולא יצטרכו לחוות את מה שאנחנו עוברים על בשרם"

 

אבל מפחיד!  לא פחדת איך החברה תגיב? 

 

"הרגשתי שקיבלתי בעיטה מהציבור החרדי והחלטתי שאני אספר את הסיפור הזה"

 

אחרי שלא מצאו גן שישלב את ארי, ארי החל ללמוד בגן תקשורת – גן חינוך מיוחד המיועד רק לילדים על רצף האוטיזם.

"על פניו – תענוג. מה רע? לא צריך להשיג משלבות, יש הכל בגן. כייף. אך עברה שנה, ועוד שנה וראינו שהוא לא התקדם. הוא נהיה כבוי. יש ילדים שזה עובד בשבילם. לארי לא היה טוב בגן תקשורת. ארי ניצל את הצוות לרצונותיו – שיוותרו לו ושהוא יעשה פחות. הוא הפך פחות פתוח לתקשורת ולעולם והיו חסרים לו מוטיבציה ואתגר.

 

"לא ראינו את זה מיד. בחינוך המיוחד אין להורים שום שליטה. כביכול יש שיח, אבל אין לי שליטה כהורה על מה שנעשה בפועל. הייתי בחוסר אונים. בשילוב יש לך טיפה יותר יכולת להיות חלק מהתהליך"

 

"רק בכיתה א' התחלנו שילוב. ידענו שתהיה בעיה לשלב בבני-ברק, אז עברנו ליישוב אחר, ושם הבנו כמה תמימים היינו – חשבנו שהחרדים הם הבעיה, וגילינו שבשום מקום לא רוצים לשלב ילדים אוטיסטים. גם בחברה הלא חרדית. אז עברנו דירה שוב. זה קשה מאוד לעבור דירה פעמיים, לרוב האנשים, ובטח לילד אוטיסט. לא היינו עוברים שוב ושוב דירה, אבל מה שקורה הרבה פעמים זה שאנשי מקצוע שלא מכירים את הילד שלך חושבים שהם יודעים מה נכון לו ולמשפחה שלו"

 

"לשמחתי הרבה, לאחר המעבר השני הגענו להפי אנד שלנו. מצאנו חברה, מצאנו קהילה, ארי השתלב בצורה מדהימה. סיים כיתה ב'. ברור שהיו אתגרים לאורך כל הדרך, אבל ארי שבר כל תקרת זכוכית שהצבנו לו. ועדיין, ברור שהוא ואנחנו הולכים לעבור עוד הרבה קשיים במערכת החינוך, בפרט בעבור ילד משולב. אם ניקח רק כדוגמא אחת את שכר המשלבות שהוא שכר מאוד מאוד נמוך ולא מתגמל. איך אפשר לעבוד ככה? איך אפשר להביא כוח אדם איכותי ולצפות שיעבדו בשכר מינימום? שלא לדבר על ההכשרות הלא קיימות, כשמערכת החינוך מצד אחד אומרת הילד זכאי לסייעת, ומצד שני אומרת סייעת היא לא אשת מקצוע, ובפועל לא תורמת שום דבר כדי שהיא תהפוך לכזו"

 

מה עם פגיעה של הסרט במשפחה? לא עלה חשש כזה? 

 

"צילמתי את מי שהסכים. אירגנו הקרנה למשפחות שלנו והיא היתה הכי מפחידה. רעדתי. זה סרט מאוד חושפני. מוצגים בו הרבה דברים שהם לא בסדר מבחינת החברה החרדית, שמציגים את החברה החרדית לא טוב. פחדתי שהם יתנגדו. בסופו של דבר הם אמרו לי: 'זה סרט חובה. אנחנו מבינים אתכם עכשיו יותר'

 

ואוו

 

"לגמרי. ההורים שלי הגיעו להקרנה בסינמטק. בסופו של דבר הם רוצים להיות חלק מהחיים של הנכד שלהם, והסרט הזה מאפשר להם להיות חלק מחייו של ארי, עם כל מה שקורה לו.

 

"צריך גם להבין שבשביל משפחה חרדית השאלות החשובות ביותר הן איפה הילדים לומדים והיכן הם גרים, והצעד הדרמטי האמיתי שלנו היה כשעזבנו את בני-ברק. זה היה צעד שפורע את כל החוקים – לעזוב את בני-ברק, שלעומתו הסרט טיפה התגמד. כל הדאגות היו סביב מעבר הדירה – איפה תחיו ואיפה אהרון יתפלל"

 

 

היום יותר ויותר משפחות חרדיות עולות לוועדות זכאות ואפיון עבור ילדיהן עם המוגבלויות. פחות מסתירים 

 

"נכון, אבל מה שאני ביקשתי עדיין נחשב לחריג בחברה. אני לא ביקשתי חסד. לא רצינו גן חינוך מיוחד. רצינו גן רגיל. שילוב בחברה כמו כולם ועם כולם. ולזה החברה החרדית לא הסכימה"

 

 

בסרט מצורפת הקלטה של הניה משוחחת עם ראש עיריית בני-ברק, שיחה לא נעימה במיוחד. הניה דורשת את הזכות המוקנית לארי – לקבל אייפד עם תוכנות המותאמות לילדים אוטיסטים, מבלי שהמכשיר ייחסם לגלישה. האייפד נותר ברשות על-מנת לבצע הגבלה של הגלישה באינטרנט.

 

היית צריכה קצת אומץ כדי לריב עם ראש העיר, שמייצג את תומתן של עשרות גננות

 

"ראש עיר צריך להתעסק עם אייפד של ילד אוטיסט שלא שוחרר חודשים. זה הגיוני? אני לא הצבעתי לראש העיר הזה כי חשבתי שהוא ראוי, אלא כי הרבנים אמרו לי להצביע לו. ואז הרבנים לא עזרו לי מולו. לא הבנתי למה מקשים עלי כל-כך"

 

"האומץ הגיע מההבנה שהאייפד מגיע לילד שלי, שהוא זקוק לו, ואני לא אוותר על מה שמגיע לו ועל מה שהוא צריך. אחרי חודשים רבים ומתישים של מאבקים מול העיריה קיבלנו את האייפד בלי חסימה, זאת אומרת שזה אפשרי. אז למה כל המאבק הזה והטרטור הזה? זה היה מתיש וכואב. באחת השיחות התחלתי לבכות בטירוף מול פקיד שריחם עלי ושיחרר לי את האייפד"

 

בסופו של דבר נפלטתם מהחברה החרדית – עזבתם את בני-ברק ועברתם לחיות במקום אחר, לא בקרב החברה החרדית. לולא ארי את חושבת שדבר כזה היה יכול לקרות? 

 

"בלי ארי זה לא היה קורה. זה רחוק ממי שהייתי. אני עדיין מגדירה את עצמי כחרדית. אנחנו חרדים חדשים. יש פלואידיות בחברה החרדית. גם החברה החרדית היא רצף, ואני איפשהו על הרצף החרדי"

 

איך את, הניה, בתוך כל הסרט הזה, החשיפה?

 

"הסרט היה דרכי להתנצל ולהסביר מה עובר עלינו. ההורות לילד מיוחד שינתה אצלי הכל. ממש הכל, את כל מי שהייתי. הסרט היה כלי מאפשר, כי הוא מרחיק. כאילו הדמויות אומרות כך וכך, הדמויות עושות את זה, ולא אנחנו. היה משהו מאוד מרפא בשבילי ביצירת הסרט"

 

אפשר להגיד שהיה לך מזל ששודכת לאהרון, בן-זוג שאיפשר לך לביים סרט על חייכם, לצלם ולחשוף אתכם, ושגם רואה כמוך את עניין השילוב? 

 

"יש בחיים שלנו הרבה מאוד שיח. אהרון לא קיבל יום אחד הודעה ממני שאני רוצה לביים סרט. הוא היה איתי בתהליך. הוא שמע ממני קודם שאני רוצה ללמוד קולנוע, ואחר-כך היה האבחון, ואז הקשיים שחווינו מהסביבה. הוא רצה את הסרט לא פחות ממני אני חושבת. הוא לא תמיד צפה בהכל במהלך התיעוד, אבל כמוני, הוא חווה הרבה טלטלות רגשיות עם הנסיונות לשלב את ארי וגם לו היה חשוב להעביר את המסר שצריך לעשות מקום בחברה גם לילדים אוטיסטים. גם מבחינתו זה סרט שחשוב היה לצלם"

 

ומה עכשיו?

 

"מבחינת ארי, המנהלת מתחלפת והמורה מתחלפת וזה לא פשוט. מבחינת החברה והמערכות שבה, אני רואה לעצמי צורך ללמד שיש דבר כזה שילוב. רוב הילדים בפרופיל של ארי לא משולבים. אנחנו דור המדבר. הדור שסולל את הדרך מהנישות של החינוך המיוחד לשילוב בחברה. זה לא פשוט להיות דור המדבר, תהליכים קורים לאט, אבל חשוב שזה יקרה, ואני אעשה את זה. לפני מספר שבועות קיימנו הקרנה לאנשי מקצוע בכירים במשרד החינוך. הם היו מאוד מופתעים ממה שהם ראו ואני יודעת שהסרט שלי השפיע. שינה משהו. ואני אמשיך לייצר פגישות עם משרד החינוך ולהראות להם את החיים מהזווית שלנו, וגם עם עובדות סוציאליות ועם קופת-חולים. ניפגש עם כל המערכות ונמשיך לעשות פה שינוי"

 

 

מועדי הקרנת הסרט:

 

סינמטק תל אביב

יום שלישי  29.08 11:30

יום רביעי  30.08 17:00

שבת  02.09 21:15

יום ראשון  03.09 19:00

להזמנת כרטיסים להקרנה בסינמטק תל-אביב לחצו כאן – סינמטק תל-אביב

 

סינמטק ירושלים

יום ראשון 03.09 – 18:00 הקרנה | 19:20 שיחה עם היוצרת

חמישי 07.09.23 – 18:00

שלישי 19.09.23 – 18:00

להזמנת כרטיסים להקרנה בסינמטק ירושלים לחצו כאן – סינמטק ירושלים

 

למעקב אחר עמוד הסרט בפייסבוק ומועדי הקרנה נוספים לחצו כאן