שוקולד כחול על הקשת ומעבר לה
Related Articles
צילום: תומר אפלבאום וקנין
אתחיל בגילוי נאות, את יעל גרוס אנגלנדר אני מכירה באופן אישי. היא החליפה אותי בתפקיד עורכת התוכן של ארגון קשר. וכך לא זכיתי להיות קולגה של יעל, אבל בתהליך החלפת התפקיד הכרתי אישה שחשוב לה לתקן את המעוות, ולהאיר בפנס את מה שלא תקין.
ההצגה "ספיישל" שאותה כתבה וביימה בשיתוף עם אשת התיאטרון חגית בר היא תוצאה טבעית של עיסוקיה של יעל – מעקב אחר המצב שבו חיים בישראל ילדים עם צרכים מיוחדים, בעיקר בכל מה שקשור למוסדות ממשלתיים.
ההצגה ספיישל עצמה מציגה לנו דו"ח על המצב השורר היום: על הקשיים שמערימה הביורוקרטיה, על חוסר מודעות וחוסר הבנה שפושים בחברה, על שלל המשימות שנאלצים הורים לקחת על עצמם, על הצורך של ההורים להילחם במספר חזיתות בו זמנית, כל הזמן כמעט.
אז מה הכייף, תשאלו, בללכת לראות כמה אנחנו סובלים? או. התשובה היא שהטקסטים פשוט מצחיקים עד דמעות, וככל שהם מייאשים יותר, כך הם מזוככים יותר. הם פוגעים, תרתי משמע. אבל במקום לבכות, הם גורמים לצחוק, בזכות הכתיבה השנונה, בזכות הבימוי המדוייק, ולא פחות מכך – בזכות 3 שחקנים נפלאים.
בתום ההצגה עלו לבמה שתי היוצרות לשיחה עם הקהל. להפתעתי הרבה, ולשמחתי הרבה עוד יותר, נשות חינוך שהיו בקהל העידו כי ההצגה חשובה מאוד לאנשי חינוך, חשובה להסברה, חשובה להבנה, חשובה לשינוי. הן לא נפגעו ולא ראו עצמן כמקור לביקורת. ההצגה הצליחה להעביר מסר שיש דברים שצריכים להיות אחרת, בעיקר הגישה, אבל דרך הזדהות עם הדובר.
ההצגה מצחיקה ויוצרת הזדהות – גם אם באופן טבעי, גם כאם, לא הזדהיתי עם כל המסרים. עם זאת, יכולתי להבין את אלה שלא מזוהים איתי.
שורה תחתונה: הצגה חשובה מאוד, לכל אדם, בין אם הוא הורה, בן משפחה, אדם שאין לו כל נגיעה לנושא, אבל בעיקר לכל אשת ואיש מקצוע הקשורים לילדים ובוגרים עם מוגבלות.
שחקנים: נועם צפורי, אבי אופיר, רוני ארנון
ניהול מוזיקלי: איתי אלתר
מוזיקה מקורית: איתי אלתר ותום גולדשטיין
קריינות: דני כץ
תאריכי ההצגות הקרובות: יום שלישי 30.4 בשעה 20:30 בתיאטרון חיפה
