שוקולד כחול על הקשת ומעבר לה
Related Articles
צילומים: מארי רון
בשבת האחרונה חגגנו בר מצווה לאופיר, בננו השני. תובל (היישוב בו אנו גרים) והגליל כולו התעטפו בשלג לבן לקראת העלייה לתורה של אופיר. ערב קודם הטמפרטורות צנחו מטה וככל שהערב ירד, השלג נהיה סמיך יותר ונערם סביב.
קמנו לבוקר של שבת לבנה וחגיגית, תפאורה נהדרת שהטבע סידר לנו.
אופיר למד את התפילות השונות בחודשים האחרונים בעזרת רוברט, רב קהילת הכרם בכרמיאל, קהילה רפורמית ותיקה. אופיר חשש ובהתחלה לא רצה לעלות לתורה, חרד מכישלון, אבל אחרי הסברים שלנו התרצה והחל ללמוד את הפרשה שלו ואת שאר התפילות. פעם ביום, לפעמים אפילו פעמיים, אופיר למד את התפילות, והבית שלנו התמלא בזמירותיו, שהתערבבו עם אלה של הרב.
ככל שמועד העלייה לתורה התקרב, כך גברה ההתרגשות של כולנו, גם של אופיר וגם של הוריו. להתרגשות הזו הצטרפו ההכנות המרובות לטקס העלייה לתורה ולחגיגה שאחריה. היה לנו ברור שנרצה לשלב את עומר, אחיו הבכור האוטיסט של אופיר. לא ידענו האם עומר ירצה בכך, ואם כן, האם ירצה להיות לאורך כל היום או רק בחלקו.
עומר לומד בבי"ס חורשה, בית ספר מיוחד הנמצא במתחם החינוכי נעמן הסמוך לקיבוץ עין המפרץ (דרומית לעכו). לפני כארבע שנים עומר עבר לגור בדיור יובלים שנמצא במתחם נעמן, וחייו הפכו מאושרים מאוד, וכך גם חיינו.
בבית ספר חורשה מתקיים פרויקט בני ובנות מצווה, שבו הילדים עולים לתורה בבית הכנסת הרפורמי בבוסתן הגליל. כל אחד ואחת לפי יכולותיו/ה, וכמובן לפי רצונו/ה ורצון המשפחה. עומר עלה לתורה כחודש אחרי המועד כאשר אחד מהשיקולים בבחירת התאריך היה לאפשר אז לאמא שלי, שחלתה בלוקמיה, להגיע לטקס. בעצם, בר המצווה של עומר היתה המפגש הראשון של הילדים שלנו עם סבתא שלהם מאז שהמחלה אובחנה אצלה, מימד מרגש נוסף לבר המצווה של עומר.
אמא שלי נפטרה לפני שלוש שנים מהמחלה הארורה, כמה ימים לפני יום הולדתו העשירי של אופיר.
אם כך, עומר יודע ומכיר את הנושא של בר המצווה. הוא עצמו עלה לתורה, הוא השתתף בטקסים של תלמידים אחרים לפני ואחרי בר המצווה שלו. לכן קיוויתי מאוד שיסכים וירצה לקחת חלק בבר המצווה של אופיר.
בשבת לפני שבועיים סיפרנו לעומר על בר המצווה של אופיר ושאלנו אם ירצה להשתתף, ועומר ללא היסוס ענה "כן". ניסיתי להסביר לו שיהיו קודם תפילות בבית הכנסת ובהמשך ברכות וארוחת צהריים והוא ביקש להשתתף בכל התהליך. פנינו לצוות ביה"ס ולצוות הדיור וביקשנו את עזרתם בגיוס איש צוות שיתלווה לעומר. שתי המסגרות התגייסו למשימה ולבסוף הצטרפה לעומר אחת ממנהלות המשמרת בדיור, בחורה מוסלמית דתיה שרצתה לחוות טקס בר מצווה כהלכתו. הצחקתם אותנו, עניתי להם ,הטקס אצלנו יהיה רפורמי, הכי לא כהלכתו, אבל האווירה החגיגית-יהודית תהיה גם תהיה.
ההתרגשות לקראת בר המצווה ניכרה גם בעומר, כך הבנו מצוות ביה"ס וגם מהדיור. כמה ימים לפני בר המצווה קיבלתי תמונה ממחנכת הכיתה, בה נראה עומר מקליד ברכה לאופיר. לתמונה התלוותה הודעה מהמחנכת שמסבירה שעומר אחראי על הניסוח וההקלדה ואחריה צורפה הברכה. אין זו הפעם הראשונה שאני מגלה את החוש השישי של עומר, גם הפעם. במסגרת התוכניות של מזמורים ושירים, הוצע לנו לשיר ביחד את מזמור תהילים אדון עולם. נשבע לכם שעומר לא היה באותן שיחות, ובכל זאת תראו בעיניים שלכם איזה שיר עומר ביקש שנשיר. מדהים, לא?
אבא של עומר (כלומר, אני) חשש שעומר לא ישרוד את כל השעות עם האנשים, במקום שפחות מוכר לו. לאור זאת עומר הגיע לקראת סיום התפילות ומיד בהיכנסו לאולם בית הכנסת המאולתר שלנו הוא זיהה את העוגיות שאמא שלו הכינה ועט עליהן כאילו לא אכל שבועות.
הוא סייר בין האנשים, חקר את כולם, ובכל סיבוב לא שכח לפקוד את צלחת העוגיות. הקהל, שרובם ככולם מכירים את עומר ואת קשייו, קיבל את ההתרוצצויות שלו בהבנה. ככה זה כאשר גרים בקהילה שיודעת לקבל את השונה כחלק ממנה. ביקשתי מעומר לשבת בשקט ולהקשיב לסיום התפילות, והוא נענה לבקשתי, התיישב והקשיב.
הרב הזמין את כולנו לשיר את "אדון עולם" ועמדנו כולנו עם עומר ושרנו את השיר שהוא ביקש בברכה של אופיר. בשלב הזה אופיר עוד לא ידע שעומר ביקש לשיר את השיר הזה, אבל אני (וגם רותי רעייתי) ידענו. עומר, שתמיד מצליח לרגש אותי, עשה זאת גם הפעם. הוא עמד שם איתנו בשורה אחת ושר איתנו את המזמור, בעיקר את אותן שורות שהוא וכולנו מכירים, שמח ומחא כפיים. אי אפשר היה להתעלם מההתרגשות והשמחה שלו, ואני לא יכולתי לשאת את ההתרגשות ודמעות ההתרגשות פרצו להן.
עם סיום התפילות יצא עומר לאתנחתא עם סביו ועם המדריכה בביתנו, להתחמם קצת במזגן בבית ולנוח. הסברתי לעומר שהוא נוסע הביתה לשעה ואח"כ חוזר לחדר האוכל שהוסב לאולם אירועים כדי להיות איתנו בשלב הברכות וארוחת הצהריים.
כעבור שעה עומר, ביחד עם שאר הפמליה המשפחתית, התייצב בחדר האוכל. כבר ביום שישי התוודענו לעובדה שהמזגנים בחדר האוכל לא מחממים ובמקום פוזרו רדיאטורים. בר המצווה של אופיר היתה למחרת לילה של קור עוצמתי. הרדיאטורים שפוזרו לא הצליחו לחמם את האוויר, אבל האווירה היתה חמה ומרגשת והשכיחה את הקור.
התחלנו את שלב הברכות. אחותם הצעירה של עומר ואופיר עמדה מול הקהל והקריאה את הברכה שהיא עצמה ניסחה והקלידה בקול רהוט וברור.
ואז בא תורו של אחיו הבכור, האוטיסט, ההוא שבקושי מדבר, והוא עמד שם והקריא את הברכה שהוא עצמו ניסח וכתב, בקולו העדין והחלש.
בר המצווה שחגגנו לבננו השני היתה מרגשת כל-כך, ולא רק בגלל שאופיר עלה למצוות.
One comment
Pingback: גיל 18 – בגרות ואחריות, של מי? |