שוקולד כחול על הקשת ומעבר לה
Related Articles
האבחון "אוטיזם" מגיע עם סטופר. מהרגע שילדכם מאובחן כאוטיסט מתחיל מירוץ נגד הזמן. המירוץ "לילד שיצא מהספקטרום". אז אין באמת דבר כזה, לצאת מהספקטרום, אבל כן אפשר ללמוד לתקשר, ללמוד לדבר, והכי חשוב זה ללמוד להכיר את הילד שלנו. הוא תמיד מלמד אותנו מי הוא. אז הלכתי ללמוד במרכז בית ליאור את עקרונות הגישה ההתנהגותית לטיפול בילדים עם אוטיזם
"כל התורה על רגל אחת" בגישה ההתנהגותית היא התגובה למעשי הילד. תגובה טובה ניתן לילד כאשר עשה דבר רצוי, תגובה לא טובה ניתן כאשר הילד עושה דבר-מה לא רצוי. אי לכך ובהתאם לזאת, הגישה ההתנהגותית ממפה את הרקע, את ההתנהגות ואת התגובה להתנהגות, ובהמשך על-פי מפתחות הניתוח ההתנהגותי, נוכל להסיק איזו התנהגות כנראה תחזור על עצמה ואיזו לא. בדרך זו אכן נוכל להרגיל את הילד להתנהגויות רצויות.
למרות ההקדמה הפשטנית, שיעור מספר חמש, תחת הכותרת "עקרונות בהגברת והפחתת התנהגות" הוא שיעור מורכב למי שמתחיל את לימוד רזי הגישה ההתנהגותית. קל מאוד להתבלבל בהבחנה לגבי סוג ההתנהלות, ואולם הובטח כי עוד רבות יסופר ויוסבר ואני מקווה שבהמשך העקרונות יהיו יותר נהירים.
כלכלת אסימונים
בשנים האחרונות רוב ההורים נחשפו לפורמט כלכלת האסימונים, לפיו הילד מחוזק על התנהגות טובה, למשל בצורת מדבקה או סמיילי, ועליו לצבור את האסימונים על-מנת לקבל צ'ופר שהוסכם עליו מראש.
בחיים האמיתיים אנחנו לרוב מחוזקים בחיזוק שהוא לסירוגין. עבור ילדים זה יכול להיות לדוגמא: הילדה מרבה להצביע יפה ולבקש לענות לשאלתה, אולם רק לעתים נותנת לה המורה את רשות הדיבור, הילד טוב בכדורסל ומתאמן הרבה, אבל רק לפעמים מצליח לקלוע לסל מבלי להחטיא. במצבים אלו הילדים לא מקבלים תמיד את החיזוק לו קיוו, אולם הם ימשיכו לנסות.
מול החיזוקים החיוביים עומדת ההכחדה, שמטרתה צמצום השכיחות, העוצמה או אופן התרחשות ההתנהגות מסויימת עד להפסקתה. בהכחדה של חיזוק חיובי מסירים את הגירוי החיובי שבא בעקבות ההתנהגות. למשל: אם הילדה תתעלם מההעלבות של אחיה, תשומת הלב שהיא מפנה אליו תצטמצם והוא יפחית את התנהגותו עד אשר יפסיק אותה כליל.
בהכחדה של חיזוק שלילי מפסיקים להסיר את הגירוי השלילי שבא לפני ההתנהגות.
כפי שפורט בטור הקודם, יש לנו מצב של חיזוק חיובי ושל חיזוק שלילי, של ענישה חיובית ושל ענישה שלילית. ענישה חיובית היא הוספת גירוי בעקבות התנהגות, כאשר המילה "חיובית" תפקידה לסמל בלבד את רעיון ההוספה. למשל – אם הילד הציק בעבר לכלב ובגלל שהכלב נשך אותו הילד הפסיק את ההצקות, זוהי למעשה ענישה חיובית.
בענישה שלילית מתקיימת הסרה של מחזק חיובי בעקבות התנהגות, לדוגמה: הילדה הפסיקה לדבר עם חברתה לאחר שהעליבה אותה.
המשותף בין ענישה שלילית והכחדה הוא הפחתת התנהגות. ההבדל ביניהן: בהכחדה מסירים את התוצאה שמחזקת את ההתנהגות ובענישה שלילית מסירים מחזק כלשהו, לאו דווקא האחראי על שימור ההתנהגות.
השיעור הזה, כקודמו, מהותי ביותר להבנת הגישה, והוא ענייני ולימודי, אז לתיבול הטור הפעם אצרף קטע קריאה שצורף לשיעור השני בתוכנית הלימודים. הקטע נכתב על-ידי אם לילד עם אוטיזם והוא נקרא שמחת עניים:
אז ככה: הוא לא יביא הביתה כלה מעצבנת שתסית אותו נגדי ותמיד יישאר "המאהב הקטן של אמא".
הוא לא יהיה חייל קרבי ולא ייהרג לי בלבנון בגיל 19.
הוא לא ייצא לדיסקוטקים עד 5 לפנות בוקר, ואני אוכל להמשיך לישון בשקט עוד כמה שנים (עד שהאחים שלו יחזירו לי בריבית דריבית(
הוא לא יעשה סמים ולא ישתה אלכוהול
הוא לא יוציא רשיון נהיגה בגיל 17 ולא "ירביץ רייסים" עם הערסים בשכונה ב-140 קמ"ש.
הוא לא יחטוף מכות ולא יידקר על ידי אותם ערסים רק בגלל שזרק הערה לאחת החברות שלהם.
הוא לא ייכשל בבגרויות/ בפסיכומטרי/ במבחני השמה במקום העבודה ולא ייכנס לדכאון בגלל זה.
הלב שלו לא יישבר בגיל 16 על ידי פוסטמה בלונדינית בסקיני ג'ינס וחולצת בטן.
הוא לא ייחשף לתכנים אלימים ופרוורטיים בטלויזיה, בסרטים ובאינטרנט ותמיד ישמור אמונים לדורה וליובל המבולבל בתור גיבורי התרבות שלו.
הוא תמיד ייתן לי לבחור בשבילו את הבגדים שלו.
אכן, שמחת עניים.
One comment
Pingback: למידה מזדמנת |