שוקולד כחול על הקשת ומעבר לה
Related Articles
סאלק עלה לרכבת עם שאר משפחתו. במזוודה שנשא עמו היו מספר פריטים בודדים. למעט הבגדים, כל בן משפחה הביא פריט אחד, והכל נדחס למזוודה אחת. אמרו להם שהם הולכים לחופשה ולמקום עבודה. הרכבת החלה לנסוע במהירות. הצפיפות היתה נוראית, בקושי היה אוויר לנשימה, ואז הרכבת החלה להאט עד שנעצרה. הדלתות נפתחו והוא החל לשמוע מוזיקה עליזה, וראה שלט ענקי "העבודה משחחררת". הוא תהה בינו לבין עצמו מה פשרו של השלט. מולו עמד חייל במדים חומים עם כלב אימתני, ולצד החייל עמדו עוד עשרות חיילים עם מדים דומים. החייל החל להעמיד אנשים בשורות, קשישים, נכים, ילדים ומבוגרים נשלחו לטור השני. ואז הגיע התור של משפחתו. הוריו, יחיאל ושרה, נשלחו לטור השני, וכך גם רוזה אחותו הגדולה ואהרון אחיו הגדול. החייל אמר שהם הולכים להתקלח ושאל את סאלק ואת אחותו התאומה אדית במה הם עובדים. סאלק ענה שהוא עובד בנפחות, ואדית ענתה שהיא עובדת בתפירה. סאלק ואדית נפרדו מהוריהם ואחיהם ואמרו להם שייפגשו כשהמלחמה תיגמר.
סאלק החל לעבוד בייצור סכינים ופגיונות, ואדית החלה לתפור את המדים של החיילים. באחד הימים סאלק התבקש להביא משהו מהצד השני של המחנה. הוא החל ללכת והבחין במשהו מוזר – הוא ראה מעבר לחומה שהפרידה בין שני צדי המחנה עשן, וכשעבר את החומה החל לראות ערימות של נעליים ובגדים. הוא שמע את צעקות המוות ונתקל בבגדים של הוריו ושל אחיו. אחרי מספר דקות הריח צחנת מוות וראה את גופותיהם בערימה עם עוד עשרות גופות מגולחות ראש ועירומות, והבין שהם לא נשלחו למקלחת, אלא אל מותם. הוא חזר אל בית המלאכה והחל לעדכן את העובדים והעובדות בנעשה. כולם החלו לבכות וסאלק החל להגות תוכנית בריחה ומרד.
הוא דיבר עם שני בחורים חסונים שעימם התיידד – דוד ויצחק, והם החלו לחשוב על תוכנית נקם. הוא עידכן את אדית ואת חברותיה רבקה ולאורה על התוכנית שלו ושל אדית והביא להן ולשאר העובדים והעובדות נשקים. בינתיים, הבחורים שעבדו על יד הגדר החלו לגדום אותה לאט לאט, קצת בכל פעם, והם לא הפסיקו גן כשסבלו מחתכים רבים. חלק מהם נורו למוות, והם ידעו שבעוד כשבוע יברחו מהמחנה.
אדית הלכה להביא לאחד המפקדים את המעיל אשר תפרה לו, ובזמן שהוא מדד אותו היא דקרה אותו בלבו וגנבה את נשקו. לאורה ורבקה נכנסו אל אחת המפקדות, הן זיהו את הקצינים אשר היכו אותן ולאורה ראתה את הקצין אשר רצח את אהובה ואת ילדה הקטן מתקרב אל הביתן. הן החלו לדקור אותם בלבם ואמרו שזו הנקמה שלהן. כך עשו גם דוד ויצחק, אשר הלכו להעביר את התוצרת שלהם אל הקצינים אשר היכו את הוריהם למוות.
אדית וסאלק הלכו אל מפקד המחנה. הם ידעו שהוא שלח את הוריהם למותם. סאלק הרג אותו ואדית הרגה את סגנו. הם לקחו את הנשקים שלהם והחביאו אותם במקום מסתור. בינתים עובדי הגדר המשיכו בעבודתם, וסאלק ראה את החייל ששלח את בני משפחתו אל מותם. הוא חיכה שיהיו לבד והרג אותו. הם ידעו שיש להם ימים בודדים לפעולה.
אבל אז הגיעו חיילים נוספים למחנה והם ידעו שהם חייבים לפעול בבוקר עם המסדר. המסדר החל. אדית ויצחק החלו לירות על השומרים אשר במגדלים, סלאק ודוד החלו לירות על החיילים אשר במחנה, וכל השאר החלו לפרוץ את שער המחנה ולברוח. במהלך הבריחה דוד ולאורה נהרגו מהמוקשים שהטומנו בשדה הסמוך למחנה.
נכתב לזכר כל נרצחי השואה, בהשראת המרד במחנה סוביבור.
התמונה צולמה ע"ש צבי רובין מתוך האתר
http://www.ernarubin.org/poland_2014.html
