שוקולד כחול על הקשת ומעבר לה
Related Articles
אביתר זקרויסקי אובחן על הספקטרום בגיל 3 וחצי, אך רק בגיל 18 נודע לו כי מאובחן עם אוטיזם. צו ראשון הוא לא קיבל. במקום זה בגיל 16 הגיע אליו מכתב שמודיע כי תיערך לו ועדה רפואית שלא בנוכחותו.
בבית שבו הוא גדל, כבית ציוני, היה ברור שאביתר יתרום את חלקו כמו כולם. כבר בכיתה ו' הוא שאל אם כל החברים שלו ממשיכים ביחד לצבא. זו היתה הפעם הראשונה שאמר: אני הולך עם כולם.
הראשונה אך לא האחרונה. "רציתי להיות כמו כולם. רציתי ללמוד בכיתה רגילה, למרות שחוויתי קשיים לימודיים".
החברים שלו מבית הספר עושים עכשיו שנת שירות, ואביתר תיכנן לעשות מכינה קדם צבאית, אבל יום אחד אמא שלו, מיה, שמעה על פרויקט "תתקדמו", והציעה לאביתר להצטרף לפגישה בזום. הם נכנסו להרצאה בזום של אודי הלר, שהקים את תוכנית "תתקדמו".
"בדרך כלל מציעים לחבר'ה על הספקטרום תפקידים מאוד מסויימים, כמו סייבר. אביתר פגש את הצבא ממש דרך תוכנית "תתקדמו". אנחנו הורים מופנמים, אבל יצא לנו ילד חיית במה. בכיתה א' שאלתי אותו לאיזה חוג הוא רוצה ללכת, אמר שרוצה לנגן בפסנתר. הלך ללמוד פסנתר, וכשהמורה אמרה לו שהוא צריך להתאמן כי יהיה קונצרט, אורו עיניו. הוא אמר לה: "אני אהיה על הבמה". שם היתה המוטיבציה שלו".
אביתר: "בלי קשר לפרויקט, לא רציתי ללכת לקרבי. זו קשוח מדי. בצבא אין הרבה בחירות. הפרוייקט הגיע לי בזמן, כי רציתי להתגייס, אבל למקום שבו יראו אותי, ישמעו אותי ויבינו אותי. דרך תוכנית "תתקדמו" ינסו להתאים לי תפקיד אחרי שיכירו אותי ולא מראש".
בעוד 3 ימים הוא מתגייס. הבית בהתרגשות, ופוסט שפירסם באינסטגרם סחף עוד הרבה תגובות נרגשות.
"להיות אוטיסט בסביבה שלא תמיד מבינה את השפה המיוחדת שלך זה לא קל אבל אני חושב שאנחנו האוטיסטים חייבים גם ללמד אותם ולא רק ללמוד מהם", כתב אביתר באינסטגרם. "אז קשה כבר אמרנו אבל מצד שני, למזלי, במקרה שלי גם הייתה המון הכלה והבנה ואני חושב שקל להם יותר עם אוטיסטים שרוצים לעזור לעצמם, שלא מוותרים, שמנסים להבין ולהתחבר ולא רק מחכים שמישהו יחבר אותם, בטח יש איזו מילה מדוייקת, אני קורא לזה אוטיסט שפשוט רוצה חיבור, לא קשור לרגיל או מיוחד, פשוט חיבור למשהו גדול ממך. כששואלים אותי מה זה אוטיזם בשבילך אני אומר בצחוק, זה לא משהו מיוחד, זה כמו שיגידו לגרוזיני שהוא גרוזיני, יש לו מה לעשות עם זה????? לא, זה פשוט הוא.
האמת, אני ידעתי על האבחון הזה רק לא מזמן, לא עניין אותי כל כך איך קוראים לקושי שלי, היה לי חשוב לדעת במה אני מתקשה והכי חשוב מי יכול לעזור לי. ממש לא שינה לי ולכן, בסוף, ידעתי אפילו להגיד את זה בעצמי, בלי שגילו לי סוד כמוס. ועכשיו, גם כאן, לא ידעתי אם לספר או לא, ואז החלטתי שכן, רציתי שכולם ידעו את הסיפור שלי. אז תקראו ותבינו את המסר שלי, שהוא הכי חשוב…
אל תוותרו על החלומות שלכם ולכו עם מה שטוב לכם!
ועוד דבר קטן: אוטיסט זה לא קללה, וכן אני אוטיסט, לא סתם אוטיסט, אוטיסט על הגובה .
ו תתקדמו !!!!
