שוקולד כחול על הקשת ומעבר לה
Related Articles
מאת פאר צוריאל
הלב שלי דופק כבר במשך חצי שעה והרגל שלי רועדת. כמה שאני שונא את התקופה הזאת.
לפני חצי שעה כמה ילדים הדליקו נפץ ממש חזק ועד עכשיו אני בחרדות. הלב שלי עדיין דופק ואני עדיין רועד.
אני לא מדבר על כל האוטיסטים, אלא רק על עצמי ועל האוטיסטים שכן חווים כמוני חרדות מרעשים.
בכל שנה כשמגיע פורים אני נהיה עצבני בגלל הנפצים עד כדי כך שאני לא מסוגל לצאת מהבית ואני מוצא את עצמי סגור. אם אני כבר יוצא זה רק בשעות הבוקר. החל משעות הצהריים אני לא יוצא מהבית. אני מפחד לצאת בגלל הנפצים. הפנצים גורמים לי ולעוד אוטיסטים וגם לאנשים מבוגרים ובעלי חיים סבל.
כשאני הולך לאירוע משפחתי אני הרבה פעמים יוצא מהאולם כי הרעש מציף אותי. הוא חזק מאוד עבורי. הרעש של הנפץ פי כמה וכמה חזק ואני סובל הרבה יותר.
אנשים אומרים לי שאין קשר בין נפצים לפורים ושאני לא צריך לשנוא את החג בגלל זה, ואני אומר תהיו במקום שלי ואז, אבל רק אז, תטיפו לי מוסר. כי אתם לא
חווים את הסבל כמו שאני סובל בכל פעם שאני שומע פיצוץ.
בגלל הנפצים פורים מבחינתי הוא זיכרון רע. רע מאוד.
אז להורים שביניכם, אני מבקש מכם למנוע מהילדים שלכם להשתמש בנפצים. זה גורם להרבה אוטסיטים להיות כלואים בביתם. כלואים ומסוגרים. זה נראה לאנשים דבר שבשגרה, שזה "כולה" חודש בשנה, אבל מבחינתי ומבחינת אוטיסטים רבים שסובלים מהנפצים זו השפעה ארוכת טווח. החשש הזה לצאת מהבית, החשש שאולי יתפוס אותך פיצוץ כשאתה הולך בסך הכל למכולת, אני לא מאחל את זה לאף אחד.
