שוקולד כחול על הקשת ומעבר לה
Related Articles
יום שבת הגיע אחרי מרווח נשימה של יום אחד בלבד לאחר יום העצמאות. כך הם חגי ישראל, מאופיינים באינטנסיביות מכל הבחינות – גם מבחינת הקרבה הקלנדרית ביניהם.
וכך, מצאנו את עצמנו יומיים אחרי בילוי רב משתתפים ובשרים, ויום לימודים קצר ביום שישי, עולים צפונה – אל ראש הנקרה.
לא ידענו איך יהיה שם מבחינת נגישות. האמת שבאופן אישי אנחנו מעדיפים לא להשתמש בכרטיס הפטור מתור, אלא להרגיל את כל הילדים שלנו – כולם ADHD קופצניים וחסרי סבלנות. וכך גם הכותבת, לעמוד בתורים בסבלנות.
הנסיעה היתה נפלאה. אנחנו מאוד אוהבים נסיעות, וככל שהן ארוכות הרי זה משובח, ואלה הרגעים שבהם אני מצטערת שישראל כל-כך קטנה.
הנסיעה הפעם כללה תחרות שירים, נוף נפלא, שום ממתק אבל כן אייפד שנשלף לאור מחאות המשתתפים הצעירים יותר.
הגענו לאתר, אל הור ההר, במקום שבו הים נפרש למרגלותינו, יפה וסוער, וכולל מצופים צהובים שמזכירים לנו שמאותה נקודה – הים הזה שייך ללבנון השכנה.
עמדנו יפה בתור לאיסוף הכרטיסים, אכלנו ארוחת בוקר מול הים וצעדנו לעבר הרכבל. לאחר עמידה קצרה, הבנו שהפעם כדאי שניעזר בכרטיס. פנינו אל תור נפרד המיועד לנכים. הצגנו את כרטיס הפטור מתור שלנו ומיד הודיעו לנו שנעלה על הרכבל הבא.
הטיול בנקרות אף פעם לא מפסיק להיות נעים. האמת שעשינו את הסיבוב פעמיים, כי פעם אחת פשוט לא הספיקה לנו, וגם אז, בסיבוב השני עוד חזרנו ועמדנו, מחכים להירטב שוב ושוב ולברוח צוהלים. גם הטלפון שלי חטף גל בפרצוף, אבל שרד כדי לתעד את התלהבות הילדים (והמבוגרים, אבל כדי לא להביך את עצמי נמנעתי מלעשות סלפי).
פגשנו בנקרות גם אישה יושבת בכיסא גלגלים, כך שגם מבחינה פיזית ההנגשה באתר קיימת.
האתר מונגש, מסודר, נקי ונעים.
בילינו יום נהדר במזג אוויר נפלא. הנוף מדהים, ולא נגמרו לנו השירים גם בדרך חזרה הביתה.
