שוקולד כחול על הקשת ומעבר לה
Related Articles
מאת ילנה אנתין
שלום רב יאיר לפיד,
אני פונה אליך, כמי שמקדם את חוק שירותי הרווחה לאנשים עם מוגבלויות, הידוע כחוק האוטיסטים, כהורה לילדים עם קשיים, ילדים מיוחדים.
אני פונה אליך כי החוק שהינך מקדם כנראה יגרום נזק בלתי הפיך לבני הפרטי, איתי, ולעוד הרבה ילדים עם אוטיזם המאובחנים בדרגת תפקוד 1 ו-2.
החוק במתכונתו הנוכחית יגרע מאיתי את הזכות לממש פוטנציאל הגלום בו ולהשתלב בחיים, בחברה, בקהילה, יגרע ממנו את היכולת להיות שווה ככל שאפשר.
איתי הוא ילד מתוק. אני ואחותו קוראות לו איתי הממתק. איתי אובחן ב-01.04.2015 על הרצף האוטיסטי. מילד שלא דיבר, מילד מתוסכל, מילד שלא מוכן לשחק משחק קופסה, שצריך להסתובב סביב עצמו כל היום כדאי להיות רגוע, איתי הפך לילד חייכן, שמברך את האנשים בדרכו לגן ב"שלום לך!" בחיוך ענק, לילד שלמד אותיות, לילד שמבין, לילד שמדבר, לילד ששר, לילד שיודע להגיד בניגון "אמא, אני אוהב אותך כההה כך." כל זה קרה כי הילד הזה קיבל את הטיפול שבחרתי לו, יחד עם אנשי מקצוע, שתואם את צרכיו. 
אתם מציעים שאיתי, מתוקף "מזלו" להיות בתפקוד גבוה, יקבל פחות משאבים כדי להתקדם? האם טיפול בילד בתפקוד גבוהה אינו גורע מאתנו ההורים את המשאבים הכספיים העצומים בכדי לקדמו ולנסות להוביל אותו להישגים ולתת לו כלים לחיות חיים מלאים ככל הניתן?
אני רואה את איתיוש מתקדם, מצליח, בטיפול הנכון. אני רואה את ילדי כעוד "עובד היי-טק מוזר", כמי שכן יצליח לחיות חיים איכותיים. מדוע לא לאפשר לו זאת? מדוע לשלוח אותו להיות נזקק לחסדי המדינה? מדוע להפוך אותו למקרה סעד?
מדוע לקדם חוק שאולי בטווח הקצר יחסוך למדינה קצבאות, אבל יוביל בעתיד הלא רחוק ילדים וצעירים כמו איתי להיות נטל על המדינה? מדוע לגרוע מהם את היכולת להתקדם ולהצליח ולהיות חלק מהחיים?
מה שמציע החוק אותו אתה מקדם זה שמישהי ממחלקת הרווחה תחליט עבורו מה טוב לו. אני ארשה לעצמי לשאול אותך – האם זה סוד שלמחלקת הרווחה כבר היום אין די כוח אדם? האם אנחנו לא יודעים שבמחלקת הרווחה אין אנשים שהוכשרו כדי לדעת להחליט על צרכים של ילדים עם אוטיזם? לצערי, אני מכירה את שירותי הרווחה מקרוב. אין להם זמן, אין להם יכולת לטפל והם קורסים תחת העומס.
אני בטוחה שניתן למצוא עוד דרך לפתור את הבעיות של האוכלוסייה המיוחדת הזקוקה לסיוע, ללא הפגיעה האנושה באוכלוסייה שניתן לקדמה ולשלבה בחיי הקהילה הרגילים.
אני פונה אליך כאמא שמגדלת את ילדיה לבדה, אחד מהם על הרצף האוטיסטי. אני פונה אליך לחשוב שוב. שוב. ושוב. לראות את איתי. ועוד הרבה ילדים כמוהו. חיים בשמחה. מתקדמים. מצליחים. תורמים. עושים הכל. כמו כולם. זהי זכותם, כזכות כל אחד אחר.
