לא מתנה, לא עול

זה יותם.
הוא בן 29 והוא אוטיסט.
הוא לא מתנה. הוא גם לא עול. הוא לא נולד כדי להפוך אותנו לאנשים טובים יותר. מי שהיה בנאדם טוב, יישאר כזה בין אם יהיה לו ילד אוטיסט ובין אם לאו. ומי שלא- לא.
לפעמים נורא קשה איתו, לפעמים מתסכל, לפעמים קורע לי את הלב.
ולפעמים זה טוב, במיוחד כשהוא מחייך או מחבק.…
יותם אוטיסט, והייתי מותרת על האוטיזם בשמחה, אבל לא על יותם.
אל תרחמו, אני לא סובלת שמרחמים עלי, או עליו. אין צורך ברחמים.
יותם לא ביקש להיוולד. הוא בטח לא ביקש להיוולד אוטיסט.
אני נלחמת עבורו ועליו, אני נלחמת עבורנו ועלינו. חבל שגידול אוטיסט כרוך בכל כך הרבה מאבקים…
אז אולי הגיע הזמן שאנחנו, ההורים, נפסיק להילחם זה בזה?

יותם אוטיסט. זו עובדה. מה אנחנו עושים עם זה, זה כבר תלוי בנו. אני מאמינה שכשאלוהים או היקום או הגורל, תקראו לזה איך שתקראו, זורק עלינו תיק, אנחנו אלו שבוחרים אם לצוף או לטבוע. אנחנו בחרנו לצוף.
נכון, לגידול אוטיסט יש מחיר, זה כרוך בוויתורים, אבל אלו ויתורים שאנחנו בוחרים ותמיד בחרנו לעשות ואני לא מתחרטת על כלום ולא מרגישה שהפסדתי משהו. אבל זו אני.
אל תגידו לי איך אני צריכה להרגיש או מה אני צריכה לחשוב ואני לא אכפה את דעתי עליכם. זו לא תחרות, אני לא משווה את יותם לאף אחד אחר, אוטיסט או לא אוטיסט, נכה או לא נכה.