שוקולד כחול על הקשת ומעבר לה
Related Articles
מאת איילה
צלצול הטלפון העיר אותי. כבר היה אור, אבל הייתי עדיין בג'ט לג. יום קודם חזרנו מארה"ב. לא ידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה שניסע כולנו לארה"ב. על הקו היתה אחות טיפת חלב. "אני רוצה שתגיעי עם עופר. אמרת שאת רוצה בדיקת תקשורת חוזרת. הוא כבר בן שנתיים ושמונה חודשים. זה הגיל המאוחר ביותר שאפשר לעשות בו בדיקה חוזרת".
"אין טעם שנגיע שוב ", עניתי. "שום דבר לא זז אצלו"
"אז אני רוצה שהיום תרימי טלפון לקלינאית תקשורת. אני אבדוק יותר מאוחר מה קורה איתכם"
לא היה טעם להתחמק יותר. אחות טיפת החלב נשמעה מודאגת. היא לא תרפה עד שאקח את עופר לטיפול.
קלינאית התקשורת, אביגיל, הוציאה משחק לוטו של פו הדוב מהמגירה, וביקשה ממני ומאבא של עופר לשחק איתו. עופר לא גילה שום עניין. הוא התרוצץ בחדר וחיפש מוצא. קראנו לו לבוא לשחק עם אבא ואמא. עופר לא ענה. אביגיל אספה את המשחק והכניסה אותו חזרה למגירה. "אין לכם משחקים בבית? אתם לא משחקים איתו?" שאלה.
"אני משחקת עם האחים שלו", אמרתי. "פעם הוא היה בא ומפריע לנו, אבל הוא גדל והפסיק להפריע. האחים שלו משחקים איתו בכדור, והוא אוהב לרקוד עם אחותו. הם שמים מוזיקה,ורוקדים ושרים. ויש לו בובה שהוא אוהב וישן איתה בלילה. אלה המשחקים שהוא משחק בהם"
"אני מודאגת מהתקשורת שלו. אמרה אביגיל. בבית, כשאת משחקת איתו בכדור, למדי אותו מילים. שמות של חיות. את הקולות שהן עושות"
בבית הוצאתי את כל המשחקים שהיו של האחים שלו בגיל הזה. עופר לא הסכים לגעת בהם. הקפדתי ללמד את עופר שמות של חיות כששיחקנו בכדור. תוך כמה ימים הפסיק לשחק איתי בכדור.
הגענו שוב אל קלינאית התקשורת. היא שלפה כרטיסיות עם תמונות של צעצועים, הראתה לו והגתה: "בובה. כדור. קובייה". "משחק סימבולי מקדם את התפתחות השפה", הסבירה לי. או בשפת בני אדם, חשוב שישחק במשחקי ילדים, אחרת הוא לא ידבר. בכל שבוע עופר שיחק איתנו פחות. הוא הפסיק לרקוד. הפסיק לשמוע מוזיקה. הפסיק לשחק בכדור.
הכי קשה היה לי לראות ילדים קטנים אחרים. הייתי שואלת בן כמה הילד ופורצת בבכי.
עופר התחיל לשכוח מלים שכבר ידע. חזרנו אל אביגיל. "לא היינו כאן שבועיים, אז הוא שכח". אביגיל לא התרשמה מההסבר שלי. "זה לא עובד ככה. עופר צריך ללכת לאבחון".
אבחון. שעתיים שבהן מעמתים את עופר עם כל הדברים שילד בגילו עושה. "תביא את הקובייה האדומה…לא, זה צהוב. תביא אדום". שעתיים בהן אני רואה איך אין לו מושג מה אומרים לו ומה רוצים ממנו.
סיכומי אבחונים. חוות דעת נוספת, מפורטת. וממנה זוהר אלי המשפט הבלתי נשכח "קוגניטיבית נמוך מאוד". צריכה לאסוף את הכוחות ולהקים מערך טיפולי. לראיין אנשים, להחליט באיזו גישת טיפול לנקוט. כל מה שאני רוצה זה שייגמרו כבר המטלות ואמצא לי רגע פנאי להיכנס למיטה, להתחבא מתחת לשמיכה, ולבכות. אני חייבת להיות חזקה, אבל אני לא. הבנתי שאני חייבת לקבל עזרה. רצה בין הטיפולים. לוקחת את הבן למרפאה בעיסוק ואת עצמי לפסיכולוגית. יחד צמחנו והתחזקנו, יצאנו במסע זה אל זה, שבסופו עומדים אם ובן חבוקים, והבן אומר: "אמא, אני אוהב אותך".
איילה היא אמא של עופר, בן 12
