שוקולד כחול על הקשת ומעבר לה
Related Articles
מאת גלי כרמלי שרים
קמפיין חדש רץ בפייסבוק ומבקש מכם לשתף משפט מתוך מאגר – משפט המתחזה לפוסט פרטי שלכם – ושמטרתו, בדרך שנהירה רק להוגי הקמפיין, צריכה להעלות את המודעות לאוטיזם.
הקמפיין גרם לכעס רב בקרב הורים רבים לילדים על הספקטרום, בקרב צעירים עם אוטיזם וגם בקרב הורים לילדים עם צרכים מיוחדים שאינם אוטיסטים. הורים רבים מיהרו להגיב בכך שהם לא מבינים איך משפט כמו "יש לי סנאי באוטו" אמור להגדיל אהדה לאנשים עם אוטיזם.
ואלו המשפטים שנבחרו לקמפיין (לחצו להגדלה)
הפוסט של עינת רוספשה, אמא של אור וליעם, שני בנים על הספקטרום, זכה לשיתופים רבים:
"לא התקבלתי למאסטר שף.
כל החזיות שלי בארון.
באוטו אין לי חיית מחמד…
יש לי שני ילדים שבזכותם:
למדתי, הפנמתי, נלחמתי.
זכיתי להיות אמא מיוחדת !!!
רוצים לעלות מודעות:
בגינה הציבורית תזמינו את ילדיי לשחק עם ילדיכם.
בשעות אחר הצהרים תבואו אלינו הביתה
(אנחנו מארחים נפלא).
בקניון אם אור מעט צועק אל תסתכלו במבט של רחמים.
זכרו משהו חשוב :
אוטיזם -האבחנה שכתובה בדף האבחון.
לפני האוטיזם, ואסור לשכוח:
יש פה ילד,
יש לו את שם שבחרנו במיוחד בשבילו ביום שנולד.
הוא עולם ומלואו.
היופי ואהבה שלו, קודם לפני הכל".
ריקי נעים-בלומנפלד, גם היא אם לשני בנים על הרצף ומנהלת פורום הורים בתקשורת כתבה:
"הרבה אנשים משתתפים עכשיו במשחק שאמור כביכול להגביר את המודעות לאוטיזם, הרבה אנשים- אבל לא הורים לילדים אוטיסטים, כי אנחנו יודעים שהעלאת המודעות לא תיעשה ע"י משחק כאן על הקיר, מי שמעוניין להעלות את המודעות שיספר לילד שלו מה זה אוטיזם, שידאג שהילד שלו לא ישתמש במילה אוטיסט כקללה, כשאתם רואים אמא או אבא עם ילד שמתנהג שונה- אל תשפטו, תכילו, תקבלו, תבינו והכי חשוב תנסו לחשוב מה אתם הייתם עושים אם הייתם בנעליים שלנו כי רק אז תעלה המודעות לאוטיזם – לא על הקיר בפייסבוק, זה לא עושה רושם על אף אחד ולא מביא שום תוצאות- בטח לא עוזר לאוטיסטים. לא כשהם בודדים ולא כשלא מבינים אותם, לא כשהם מסתבכים בסיטואציות חברתיות כאלה ואחרות ולא כשהרעש דופק להם בראש. אוטיסטים יש בכל מיני רמות, כל אחד שונה מחברו- בדיוק כמונו- כמו כולם, אחד מפחד מרעש, אחד מתבודד, אחד לא מדבר, אחד דופק את הראש בקיר כי קשה לו לווסת את עצמו, אחד גאון, אחד אובססיבי, אחד תמים וטוב לב אבל אף אחד מהם ממש כמונו לא חסין לכאב.
אז תעלו את המודעות בזה שתקבלו אותם כמו שהם ותקבלו אותם כשווים.
מבטיחה לכם שאנחנו – ההורים שלהם- נהיה אסירי תודה וגם הם".
אנשים רבים מבקשים שתזכרו שזו הדרך להעלות את המודעות ולקבל את השונה.
יחד עם זאת יש גם הורים שהתחברו לרעיון של הקמפיין. למשל אודליה צריקר, שפירסמה סטטוס לפיו היא עוברת לגור בדימונה.
"ילדים בתפקוד גבוה הם ילדים לא צפויים, ויש דברים שרק אנחנו, ההורים שלהם, נבין, כמו לעבור למטולה או דימונה רק בשביל טובת הילד, והסטטוסים האלה חושפים אנשים לעולם שלנו", היא מסבירה. "כשכתבתי שאנחנו עוברים לדימונה, הורים רגילים שאלו למה…. הורים לילדים על הרצף שאלו: יש משהו בדימונה שאני מפספס? שווה לעבור לשם?
כך למשל, כשחברותיי כתבו שאיבדו את כל החזיות, הזדהיתי מאוד. יום אחד כל התחתונים שלי נעלמו. הילדה לקחה את כולם ועשתה מהם עבודת גזירה.
כשאימצנו חתול, הבן שלי הלך וסיפר שיש לנו בבית ג'ירפה (מקביל ל"אימצתי קוף"). עבורי זו צביטת לב, אבל אני מבינה את ההורים שלא מבינים את הסיטואציות האלו".
