שוקולד כחול על הקשת ומעבר לה
Related Articles
מאת נעמי בניטה / מעגלי
כל הורה לילד/ה עם קשיי ויסות מכיר את הרגע הזה: הילד קופץ, מתפתל, לועס את השרוול, מכסה אוזניים בסופר, או פשוט "מתפוצץ" בלי אזהרה מוקדמת.
לרוב אנחנו מנסים להבין מה עשינו לא נכון, בעוד שבאמת קורה שם משהו אחר לגמרי: מערכת העצבים של הילד מנסה לווסת את עצמה, והיא עושה את זה בדרך היחידה שהיא יודעת
ויסות חושי הוא היכולת של המוח לעבד גירויים כמו תנועה, מגע, קול ואור, ולהגיב אליהם בעוצמה מתאימה.
אצל חלק מהילדים, בעיקר כאלו על הספקטרום, עם ADHD או עם רגישות חושית, המערכת הזו זקוקה לעזרה נוספת. החדשות הטובות הן שיש הרבה מאוד דרכים לעזור, וחלקן פשוטות מאוד ליישום כבר מהיום.
תנועה: כשהגוף מחפש קלט וסטיבולרי
ילד שמסתובב כל הזמן, קופץ על הספה או לא מצליח לשבת בשקט לרגע, לא "לא מקשיב".
מערכת שיווי המשקל שלו (המערכת הווסטיבולרית) פשוט זקוקה לקלט תנועתי כדי להגיע לרמת עוררות שמאפשרת לו להתרכז, לא נגד ההתרכזות אלא בשירותה.
כלי שהורים רבים מוצאים שעוזר הוא כיסא נדנדה חושי או כיסא סיבוב, שנותנים את קלט התנועה הזה גם תוך כדי ישיבה, למשל בזמן שיעורי בית.
מה שעוזר בלי לקנות דבר: לשלב הפסקות תנועה קצרות בין משימות, קפיצות, סיבובים, הליכה על קו דמיוני.
חמש דקות תנועה יכולות לחסוך עשרים דקות של אי שקט אחר כך.
לחץ עמוק: הכלי הכי פשוט לוויסות עצבים
לחץ עמוק (Deep Pressure) מפעיל את מערכת העצבים הפרה-סימפטטית, זו שאחראית על הרגעה. זו בדיוק הסיבה שחיבוק חזק, לפעמים, עוזר יותר מכל הסבר.
כלים כמו שמיכה כבדה או אפוד כבד נותנים את אותו לחץ עמוק לאורך זמן, בלי מאמץ מתמשך מהצד שלנו, לילדים שמתקשים להירדם או להישאר רגועים בכיתה.
מה שעוזר בלי לקנות דבר: חיבוק "כריך" (לחיצה עדינה מכל הצדדים), עיסוי קל בכפות הידיים או בכתפיים לפני שינה או לפני משימה מאתגרת.
קלט אוראלי: כשהלעיסה היא צורך, לא הרגל
ילד שלועס חולצות, עפרונות או שרוולים לא "עושה בלגן".
לעיסה מספקת קלט פרופריוצפטיבי דרך הלסת, אחד המנגנונים המרגיעים ביותר שיש, והגוף פשוט מחפש אותו במה שזמין.
שרשרת לעיסה נותנת לצורך הזה מקום בטוח ומקובל חברתית, בלי שהבגדים ישלמו את המחיר.
מה שעוזר בלי לקנות דבר: לעיסה של מזון פריך או קשה (גזר, קרקר) לפני משימות שדורשות ריכוז.
עומס חושי ורעש: לתת מרחב "לברוח" אליו
חלק מהילדים חווים רעש יומיומי כמעט כואב, וחלקם צריכים פינה משלהם ברגע של עומס.
שני הצרכים האלה אמיתיים לגמרי, ולא סימן לפינוק.
אוזניות מפחיתות רעש עוזרות לילדים שנעצרים במקומות רועשים, ומנהרה חושית או פינה עטופה בבית נותנת "עמדת בריחה" לגיטימית לרגעי עומס.
מה שעוזר בלי לקנות דבר: לזהות מראש סביבות עמוסות (חתונות, קניון, חגים) ולתכנן מוצא או פינה שקטה מראש.
זמן ומעברים: להפוך את המופשט למוחשי
"עוד חמש דקות" הוא מושג מופשט מדי לילדים רבים, ומעברים בין פעילויות הם אחד הטריגרים השכיחים ביותר להתפרצויות.
טיימר חזותי הופך את הזמן הנותר למשהו שרואים, לא רק שומעים, וזה מקל מאוד על מעברים.
מה שעוזר בלי לקנות דבר: התרעה מוקדמת ("עוד שתי פעילויות ואז אנחנו יוצאים"), ולוח זמנים חזותי פשוט בבית.
ריכוז וידיים עסוקות
ילדים רבים זקוקים לעיסוק ידני קל כדי להצליח להקשיב, וזה לא הסחת דעת, זה בדיוק ההפך.
כדורי סקוויזי, טבעות פידג'ט או קוביית פידג'ט נותנים לצורך הזה מקום שקט שלא בולט ולא מפריע לסביבה.
מה שעוזר בלי לקנות דבר: לתת חפץ קטן ושקט לשחק בו בזמן ישיבה ארוכה, גם עיפרון או גומייה.
לסיכום
אין פתרון אחד שמתאים לכל ילד, ואין צורך "לרפא" את הצורך בתנועה, בלחץ, ברעש מופחת או בידיים עסוקות.
הצורך הזה הוא חלק מהדרך שבה הילד מתפקד בעולם, והתפקיד שלנו כהורים הוא לתת לו כלים שמאפשרים לו להצליח, לא להיאבק בו.
לפעמים מספיק שינוי שגרה קטן, ולפעמים כלי אחד פשוט עושה הבדל גדול.
המאמר נכתב בשיתוף מעגלי, חנות אונליין למוצרים חושיים וטיפוליים לילדים עם קשיי ויסות, אוטיזם ו-ADHD
לאתר מעגלי
