שוקולד כחול על הקשת ומעבר לה
Related Articles
קוראים לי סיון קינן, ואני נערה אוטיסטית כמעט בת 17. לאחרונה מנהלת האתר הזה הציעה לי לכתוב טורים באתר שלה, אז הנה הטור הראשון שלי. מקווה שתאהבו אותו!
כשאנשים מתארים מה זה אוטיזם, אחד הדברים שהם מתארים הכי הרבה הוא שאוטיסטים חווים הצפה חושית לעתים קרובות מאוד.
זה נכון שהחושים של אוטיסטים עובדים בצורה שונה, ולכן רעשים מסוימים, אורות חזקים ודברים אחרים ישברו אותם ויגרמו להם להתמוטטות, בעוד שלאנשים אחרים הם ייראו רק קצת מעצבנים או שהם לא ישימו לב אליהם בכלל.
יש הרבה אוטיסטים שגם חווים חושים מסוימים בצורה פחות חזקה מהממוצע, ולכן הם לא ישימו לב לדברים שרוב האנשים כן ישימו לב אליהם, אבל בטור הזה אני רוצה לתת עצות לאוטיסטים על איך להתמודד עם אירועים מציפים.
לא רציתי לאכזב את חברה שלי
כשהייתי בת 11 הצטרפתי לכיתת תקשורת, ושם למדה תלמידה שהיתה מוצפת חושית הרבה פחות בקלות ממני. יום אחד, קצת לפני פורים, התלמידה הזאת הציעה לי ללכת איתה לאירוע פורים שאירגנה תנועת נוער שהיא היתה חלק ממנה. אני לא רציתי ללכת לאירוע הזה כי ידעתי שהוא כנראה יהיה מציף מדי חושית בשבילי, אבל ראיתי שהיא ממש רוצה שאלך איתה ולא רציתי לאכזב אותה, אז הסכמתי.
ביום שבו האירוע היה אמור להתקיים, היא באה אלי הביתה, ויחד איתה ועם אמא שלי צעדתי ברגל לאירוע. בגלל שאני לא כל כך ספורטיבית, התנשפתי והתאמצתי כל הדרך לאירוע, למרות שההליכה לשם היתה קצרה.
כשהגענו לאירוע, הוצפתי חושית מיד. הקולות של הילדים צועקים ושל מפעילי המתקנים מדברים, הקולות של הרגליים המתרוצצות, של האנשים ושל המתקנים חורקים, גרמו לי לרצות לברוח וללכת הביתה. לא הראיתי את זה, ולכן צעדתי לתוך האירוע עם החברה שלי.
לאורך כל האירוע הייתי מוצפת חושית, אבל לא הפגנתי את תחושותיי, ועליתי עם החברה שלי על עוד מתקן ועל עוד מתקן. בסופו של דבר, אחרי כמה שעות שבהן בילינו באירוע, נשברתי ואמרתי לחברה שלי שאני רוצה ללכת הביתה. היא הסכימה, אבל אמרה שהיא רוצה לעלות על עוד מתקן אחד, ולכן ביקשה ממני לחכות במקום שבו עמדתי בזמן שהיא תעלה על המתקן הזה. הסכמתי, ולכן היא עלתה על המתקן.
אחרי כמה דקות שבהן עמדתי וחיכיתי לה במקום שבו היא ביקשה ממני לחכות, הרגשתי שלוקח לה יותר מדי זמן, והחלטתי ללכת לחפש אותה. התחלתי להסתובב ברחבי מתחם האירוע ולחפש אותה, ואז קרה הדבר שבאמת שבר אותי: שמעתי קול קורא את שמי בכריזה.
מה תעשו אם אתם חווים Melt-down
באותו רגע נשברתי וחוויתי Melt-down, שזאת התמוטטות שבדרך כלל קוראים לה "התקפי זעם" אצל אוטיסטים. התחלתי לבכות ולצעוק בקולי קולות ולבעוט בחתיכות הבוץ שנחו על האדמה. ידעתי בדיוק מה אני צריכה לעשות במצב כזה: ללכת הצדה למקום שקט, להתקשר לאמא שלי ולבקש ממנה שתבוא לאסוף אותי. וזה בדיוק מה שניסיתי לעשות. הבעיה היתה שכמויות עצומות של אנשים ניגשו אלי והתחילו לשאול אותי מה קרה. אמרתי להם שאני צריכה להיות לבד, אבל זה רק גרם להם להתקרב אלי עוד יותר, מה שהחמיר את המצב.
כעבור כמה שנים דיברתי עם החברה שהלכה איתי לאירוע הזה על מה שקרה בו, והיא אמרה שזה היה נוראי בשבילה ואז אמרה משהו על זה שהזמינו לי משטרה. בהתחלה אני לא זכרתי את זה, אבל אז נזכרתי בהבזקים של שוטרים עומדים בפתח האירוע ומסתכלים עלי חווה את ה-Melt-down. בגלל שאני לא רוצה שדבר כזה יקרה לכם, החלטתי לתת לכם כמה עצות על איך להתמודד עם אירועים מציפים.
קודם כל, הימנעו כמה שיותר מללכת לאירועים מציפים שאתם לא צריכים ללכת אליהם, ואם מישהו מציע לכם ללכת איתו לאירוע שאתם יודעים שיהיה מציף מדי בשבילכם, מותר לכם להגיד שאתם לא רוצים. יש אנשים שעלולים לחשוב בעקבות זה שאתם לא רוצים להיות בחברתם, ולכן, כדי לפתור את הבעיה הזאת, אפשר להציע להם ללכת אתכם לאירוע אחר שאתם יודעים שלא יהיה מציף בשבילכם. אם הם לא יודעים שאתם אוטיסטים, אפשר להגיד להם שאתם אוטיסטים ושאירועים כאלה מציפים אתכם חושית.
יש אנשים שלא מבינים באוטיזם, שעלולים להגיד בתגובה לכך דברים כמו: "אבל אפילו לא ניסית ללכת לאירוע הזה, אז איך את/ה יכול/ה לדעת שהוא יהיה מציף חושית בשבילך?" או: "לפחות תנסה/י ללכת לאירוע הזה, ורק אם תהיה/יי מוצף/פת חושית תלך/כי הביתה, טוב?" בתגובה לכך אתם יכולים להגיד להם שאתם כבר יודעים מראש שהאירוע הזה יהיה מציף חושית בשבילכם, או שכבר הלכתם לאירועים דומים והוצפתם חושית. אם הם עדיין לא מקשיבים לכם בקשר לזה, אז אתם יכולים לבקש ממישהו קרוב אליכם שיודע שאתם מוצפים חושית בקלות מדברים כאלה, כמו בן משפחה או חבר קרוב, לדבר איתם ולהסביר להם את זה.
אם אתם חייבים ללכת לאירוע מציף חושית, עשו כמה שיותר דברים כדי שלא תתמוטטו במהלך האירוע. למשל, אתם יכולים להשתמש באוזניות חוסמות רעש ולצאת מדי פעם מהאירוע כדי להתאוורר.
אחרי האירוע, אתם יכולים להתווסת בדרכים שמרגיעות אתכם, כמו לסובב חפץ במעגלים או לשכב באמבטיה חמה. דוגמה למכשיר שיכול לווסת אתכם, למשל, הוא מכונת החיבוקים לאוטיסטים שהמציאה טמפל גרנדין, חוקרת החיות האוטיסטית. המכונה הזאת היא מכונה שמבוססת על המכשיר שמוחץ פרות כדי להרגיע אותו לפני שהן מובאות לשחיטה, ובמכונה הזאת אפשר לשכב או לכרוע ולמשוך בידיות שגורמות למכונה למחוץ אותך. אם אתם חושבים שהמכונה הזאת יכולה לעזור לכם, אתם יכולים לקנות אותה. אם אתם אוטיסטים שמוגדרים בתפקוד גבוה או בינוני, חשוב לזכור שיש אנשים שעלולים להגיד לכם לא להשתמש במכשירים האלה, כי הם מיועדים רק לאנשים שמוגדרים בתפקוד נמוך. אני חושבת שאם מכשיר מסוים עוזר למישהו, זה לא משנה למי הוא מיועד, ואתם גם יכולים להגיד להם את זה.
מקווה שעזרתי לכם.
